- פסיכואנליזה
ברוכים הבאים ל'בין שעה לשעה'. במפגשי יום רביעי אחת עשרה בבוקר הללו נפגש אחת לשבוע בזום ונדבר על מושג אחד בלבד מהפרקטיקה הפסיכואנליטית. אני מקווה שכל אחד כאן יושב בנוח עם כוס קפה או תה או משקה אחר. בכוונה היא לחשוב מחדש על מושג- בטח לא להגדיר אותו באופן מלא או נכון, אפילו לא להביא את עיקרי הדברים. הכוונה היא לא ממש ללמוד, אפילו אולי לאוורר ואולי גם למצוא משהו חדש, זמני. אולי לראות במושג משהו אישי, שקרה בשעה שעברה או שעשוי להופיע בשעה הבאה.
קצת עלי, קוראים לי קופל, אני מטפל בגישה פסיכואנליטית במרכז תל אביב. אני דוקטור לעבודה סוציאלית – לימדתי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. המסלול הלימודי והמחקרי שלי מאוד פסיכואנליטי. והדוקטוראט שלי פסיכואנליטי. 'בין שעה לשעה' – הוא מפעל שבעצם פורש קורס שלימדתי באוניברסיטה, שקראו לו תיאוריה של הפרקטיקה. שוב, אני מביא את החומרים התאורטיים של הקליניקה הפסיכואנליטית, אבל הפעם גם באופן פסיכואנליטי. הכוונה, אסוציאטיבי, משוחרר, שתפני, נכון לשעה זו בלבד.
בקבוצת הפייסבוק 'בין שעה לשעה – אניח חומרים. אתם מוזמנים להוסיף ולשאול ולהגיב
הטקסטים שיופיעו מתורגמים באופן דיבורי – מי שרוצה ללמוד בצורה יותר מעמיקה יראה בסוף הטקסטים מראי מקום אקדמיים.
אני אומר הרבה פעמים שפסיכואנליזה היא פרקטיקה של הרפיה. היום נדבר על המושג הראשון, איך לא 'פסיכואנליזה'. אפילו נדבר רק על הביטוי השגור 'אנליזה'. אנליזה היא ביטוי שתפס הוא מגיע גם בשפת היומיום וגם במאמרים.
המושג הוא 'אנליזה, אז בואו נתחיל
הרצאה שלושים על חלומות ותורת הנסתר
…. אספר לכם דוגמה אחת כזו – זו שהותירה בי את הרושם החזק ביותר. אספר זאת באריכות ואבקש את תשומת ליבכם למספר רב של פרטים…
אז תקשיבו: – יום סתיו אחד בשנת 1919, בערך ב-10.45 בבוקר, ד"ר דיוויד פורסיית', שזה עתה הגיע מלונדון, שלח אלי את כרטיס הביקור שלו בזמן שעבדתי עם מטופל. (הקולגה המכובד שלי מאוניברסיטת לונדון, אני בטוח, לא יתייחס לזה כחוסר שיקול דעת אם בדרך זו אחשוף את העובדה שהוא בילה עימי כמה חודשים במטרה ללמוד את הטכניקה הפסיכו-אנליטית.) היה לי רק זמן לברך אותו ולקבוע תור לפגישה מאוחר יותר. …… זמן קצר לאחר מכן, בשעה אחת עשרה, הגיע מר פ', אחד המטופלים שלי – איש אינטליגנטי ונעים, בן ארבעים – חמישים, שהגיע אלי במקור בגלל קשיים עם נשים (בעיות זקפה. ק). המקרה שלו לא הבטיח הצלחה טיפולית כלשהי; הרבה לפני כן הצעתי לו שנפסיק את הטיפול, אבל הוא רצה להמשיך, כנראה כי הוא חש בנוח ובאווירה נוחה ב'העברת אב' כלפיי. בתקופה ההיא הכסף לא שיחק תפקיד: היה מעט מדי ממנו. הפגישות שביליתי איתו היו מעוררות ומרעננות גם עבורי, וכתוצאה מכך, תוך התעלמות מהכללים הנוקשים של הפרקטיקה הרפואית, התבצעה העבודה האנליטית עד למגבלת זמן צפויה. (זה סוף מלחמת הועלם הראשונה, הפעילות האקדמית של פרויד מתעוררת חזרה לחיים, ולכן פרויד מודיע למר פ' שברגע שהוא ישוב ללמד אנליזה הוא יאלץ לסיים את הטיפול. ק.).
באותו יום חזר פ' לניסיונותיו לקיים יחסים ארוטיים עם נשים ושוב הזכיר בחורה יפה, פיקנטית וענייה, שאיתה הרגיש שהוא עשוי להצליח, במידה ועובדת היותה בתולה לא תפחיד אותו לעשות ניסיון רציני. . הוא דיבר עליה לעתים קרובות בעבר, אבל באותו יום הוא אמר לי בפעם הראשונה, שלמרות שכמובן לא היה לה מושג על הסיבות האמיתיות למניעה שלו, היא נהגה לקרוא לו 'הר פון וורסיכט' [מר. חיזוי]. נדהמתי מהמידע הזה; כרטיס הביקור של דוקטור פורסיית' (פורסיית' – באנגלית זה חיזוי. ק) מונח לידי, והראיתי לו אותו. (דגש שלי, ק).
אלו הן עובדות המקרה. אני מצפה שהם ייראו לכם דלות; אבל תקשיבו עוד קצת, יש עוד פרטים נסתרים.
כשהיה צעיר, פ' בילה כמה שנים באנגליה ומאז שמר על עניין קבוע בספרות האנגלית. הוא החזיק בספרייה אנגלית עשירה ונהג להביא לי ממנה ספרים. אני חייב לו היכרות עם מחברים כמו בנט וגלסוורת'י, שעד אז קראתי מעט מהם. יום אחד הוא השאיל לי רומן של Galsworthy עם הכותרת "בעל הנכסים", שהסיפור בו מתנהל בחיק משפחה שהמציא המחבר, הנושאת את השם "פורסייט". גלסוורת'י עצמו היה כנראה מוקסם מהיצירה הזו שלו, שכן בכרכים מאוחרים יותר הוא חזר שוב ושוב אל בני המשפחה הזו ולבסוף אסף את כל הסיפורים הקשורים אליהם תחת הכותרת "האגדה לבית פורסייט".
רק כמה ימים לפני ההתרחשות שעליה אני מדבר, הוא הביא לי כרך חדש מהסדרה הזו. השם 'פורסייט', וכל המאפיינים שהמחבר ביקש לגלם בו, מילאו חלק גם בשיחותיי עם פ' והוא הפך לחלק מהשפה הסודית שצומחת בקלות רבה בין שני אנשים אשר מרבים לראות אחד את השני. כעת השם 'פורסייט' ברומנים האלה שונה מעט מזה של המבקר שלי 'פורסיית', וכפי שמבטא גרמני, בקושי ניתן להבחין בין השניים; ויש מילה באנגלית עם משמעות – 'ראיית עתיד' – שגם אותה עלינו לבטא באותה צורה ושהייתה מתורגמת 'Voraussicht' או 'Vorsicht'. כך למעשה בחר פ' פריט מדאגותיו האישיות, את עצם השם שבו אני הייתי עסוק באותו זמן כתוצאה מהתרחשות שהוא לא היה מודע לה.
זה מתחיל להיראות טוב יותר, תסכימו איתי. אבל, אני חושב, נקבל רושם חזק יותר מהתופעה הבולטת ואף נקבל תובנה לגבי הקובעים שלה, אם נשפוך אור אנליטי על שתי אסוציאציות אחרות שהעלה פ' באותה פגישה.
ראשית: יום אחד בשבוע הקודם חיכיתי לשווא לאדון פ' בשעה אחת עשרה, ואז יצאתי לבקר את ד"ר. אנטון פון פרוינד בפנסיון שלו. הופתעתי לגלות שהר פ' גר בקומה אחרת באותו הבניין בו שכן הפנסיון. בקשר לכך סיפרתי מאוחר יותר לפ' (הדגשה שלי – ק) שבמובן מסוים ביקרתי אותו בביתו; אבל אני יודע בוודאות שלא אמרתי לו את שמו של האדם שביקרתי בפנסיון…… ולראשונה בתקופת היחסים הארוכה ביננו הוא נתן לשמי את הצורה המעוותת שאליה התרגלתי אכן על ידי בעלי תפקידים, פקידים ומלחינים: במקום 'פרויד' הוא אמר 'פרוינד'.
(אני מדלג על האסוציאציה השלישית שעוסקת בביטוי 'סיוט לילה', במאמר שכתב ג'ונס, אשר תמונתו היתה במסדרון הקליניקה של פרויד, ואשר הוצג למטופל אדון פ' – ובמילה האנגלית המייצגת אותה. ק)
….שאלה זו מתעוררת במקרה של כל אחת משלוש האסוציאציות, ובכך מתחלקת לשלוש שאלות נפרדות: האם פ' יכול היה לדעת שדר' פורסיית בדיוק ביקר אותי בפעם הראשונה? האם הוא יכול לדעת את שמו של האדם שביקרתי בביתו? האם הוא ידע שדר' ג'ונס כתב מאמר על 'הסיוט'? או שמא רק הידע שלי על הדברים האלה התגלה באסוציאציות שלו? זה ייתן תשובה לשאלות הנפרדות הללו: האם התצפית שלי מאפשרת מסקנה חיובית להעברת מחשבות (thought-transference).
..אני יכול לראות דרך שמובילה לתשובה חיובית בחלקה. אולי בכל זאת אמרתי לאדון פ' שאני מצפה לרופא מאנגליה להדרכה באנליזה, כיונה ראשונה אחרי המבול (מלחמת העולם הראשונה, ק). ייתכן שזה קרה בקיץ 1919, מכיוון שד"ר פורסיית' קבע איתי סידורים במכתב כמה חודשים לפני הגעתו. אולי אפילו הזכרתי את שמו, אם כי זה נראה לי בלתי סביר ביותר. לאור הקשר הנוסף שהשם נשא לשנינו, חייב היה להתקיים דיון בו בהכרח, משהו ממנו היה נשאר בזיכרוני. אף על פי כן, ייתכן שדיון כזה התקיים ויכול להיות ששכחתי אותו לגמרי לאחר מכן, כך שהתאפשר להופעתו של 'הר פון וורסיכט' בפגישה האנליטית להיראות לי כמו נס. אם אדם מחשיב את עצמו כספקן, זו תוכנית טובה לעורר ספקות מדי פעם גם לגבי הספקנות שלו. יכול להיות…
..אבל, אם הוצאנו כך אפשרות מופלאה אחת, מחכה לנו אחרת, והקשה מכולן. בהנחה שהר פ' ידע שיש דר. פורסיית וכי הוא היה צפוי לווינה בסתיו, כיצד ניתן להסביר כי הוא הפך מודע לנוכחותו ממש ביום הגעתו ומיד לאחר ביקורו הראשון? אפשר לומר שזה היה מקרה – כלומר להשאיר את זה לא מוסבר. אבל דווקא כדי לשלול את המקרה דנתי בשתי האסוציאציות האחרות של פ', כדי להראות לכם שהוא באמת עסוק במחשבות קנאה על האנשים שביקרו אותי. או שאפשר, להתמיד באפשרות הקיצונית ביותר, להתנסות בהשערה שפ' הבחין בהתרגשות מיוחדת אצלי (שאין ספק, אני עצמי לא ידעתי עליה כלום) ולהסיק ממנה את מסקנתו. או שאדון פ' (למרות שהגיע רבע שעה אחרי שהאנגלי עזב) פגש אותו בקטע הרחוב הקצר שבו שניהם נאלצו לעבור, זיהה אותו לפי המראה האנגלי האופייני שלו,
בהיותו במצב קבוע של ציפייה וקנאה, חשב: 'אה, אז זה ד"ר. פורסיית' שעם הגעתו האנליזה שלי עומדת להסתיים! והוא כנראה פשוט בא ישר מהפרופסור.'
אני לא יכול להמשיך את הספקולציות הרציונליסטיות האלה. שוב נשארנו עם משהו לא מוכח. אבל אני חייב להודות שיש לי תחושה שגם כאן המאזניים נוטים לטובת 'העברת-מחשבה'. יתרה מכך, אני בהחלט לא לבד שהייתי במצב של חוויה של אירועים 'נסתרים' כמו זה בסיטואציה האנליטית. הלן דויטש פרסמה כמה תצפיות דומות ב-1926 וחקרה את שאלת היותם נגזרת של יחסי ההעברה בין המטופל למטפל.
עד כאן הדוגמא של פרויד. רק אציין שאכן דר' דייויד פרוסיית נכנס למשבצות הזמן של מר פ' . וגם שארבע שנים לאחר מכן, הוא אפילו הוציא ספר מאוד מעניין על הטכניקה שלמד מפרויד – ממש מחברת הקורס. ואולי נשתמש בו
Lines of Advance in Psycho-Analytic Therapy– Freud 1919
קווים להתפתחותו של הטיפול הפסיכואנליטי – פרויד, 1919
רבותי, כפי שאתם יודעים, מעולם לא התגאנו במושלמותם ובסופיותם של הידע והיכולת
שלנו. אנחנו מוכנים עכשיו, בדיוק כמו שהיינו קודם, להודות בחוסר השלמות של ההבנה
שלנו, ללמוד דברים חדשים ולשנות את השיטות שלנו בכל דרך שיכולה לשפר אותם .
כעת, כשאנחנו נפגשים שוב יחד לאחר שנות הפרידה הארוכות והקשות שעברנו (המאמר
נכתב ופורסם בסוף מלחמת העולם הראשונה, קופל), אני מרגיש צורך לסקור את ההליך
הטיפולי שלנו – שאכן אנו חבים לה את מקומנו בחברה האנושית – ולקחת סקר של הכיוונים
החדשים שבהם היא עשויה להתפתח .
הגדרנו את מטרתנו כמטפלים כך: להביא לידיעת המטופל את הדחפים הלא מודעים,
המודחקים הקיימים בו, ולשם כך, לחשוף את ההתנגדויות הפועלות בניגוד להרחבה זו של
הידע שלו על עצמו. האם חשיפת ההתנגדויות הללו מבטיחה שהם תמיד גם יחלימו? בטח
שלא; אך תקוותנו היא להשיג זאת על ידי ניצול העברתו של החולה לאישיותו של הרופא, כדי
לגרום לו לאמץ את האמונה שלנו בחוסר הכדאיות של תהליך ההדחקה שהתבסס בילדות
ובחוסר האפשרות לנהל חיים על פי עקרון העונג. פירטתי במקום אחר את התנאים הדינמיים
השוררים בקונפליקט החדש שדרכו אנו מובילים את המטופל ושאנו מחליפים בו את
הקונפליקט הקודם שלו – זה של מחלתו. אין לי כרגע מה לחדש בעניין זה .
העבודה שבאמצעותה אנו מביאים את החומר הנפשי המודחק לתודעת המטופל כונתה על
ידינו פסיכואנליזה. מדוע "אנליזה" – שמשמעותה פירוק או הפרדה, ומציעה אנלוגיה לעבודה
שמבצעים כימאים על חומרים שהם מוצאים בטבע ומכניסים למעבדות שלהם? כי מבחינה
חשובה באמת יש אנלוגיה בין השניים. הסימפטומים של המטופל וביטויים פתולוגיים, כמו כל
פעילותו הנפשית, הם מסוג מורכב ביותר; המרכיבים של התרכובת הזו הם בבסיסם מניעים,
דחפים יצריים. אבל המטופל אינו יודע דבר על המניעים הבסיסיים הללו, או כמעט לא
מספיק. אנו מלמדים אותו להבין את הדרך שבה מורכבות התצורות המנטליות המסובכות
ביותר הללו; אנו עוקבים אחר הסימפטומים אל הדחפים היצריים המניעים אותם; אנו
מציינים בפני המטופל את המניעים היצריים הללו, הקיימים בסימפטומים שלו ושעד כה
לא היה מודע להם – בדיוק כפי שכמאי מבודד את החומר היסודי, ה'יסוד' הכימי, מתוך
המלח שבו הוא היה בשילוב עם אלמנטים אחרים, ובהם לא ניתן היה לזהות אותו. באותו
אופן, בכל הנוגע לאלו מהביטויים הנפשיים של המטופל שלא נחשבו פתולוגיים, אנו מראים
לו שהוא היה מודע רק במידה מסוימת למניע שלהם – שדחפים יצריים אחרים שהוא נשאר
בחוסר מודעות אליהם, שיתפו פעולה ביצירתם .
שוב, השלכנו אור על הדחפים המיניים באדם על ידי הפרדתם לחלקים המרכיבים אותם;
וכאשר אנו מפרשים חלום אנו ממשיכים בהתעלמות מהחלום בכללותו ומתחילים (בחיבור,
קופל) אסוציאציות ממרכיביו הבודדים .
השוואה מבוססת זו של פעילות פסיכו-אנליטית טיפולית עם הליך כימי עשויה להציע כיוון
חדש לטיפול שלנו. ניתחנו את המטופל – כלומר, הפרדנו את התהליכים הנפשיים שלו
למרכיביהם היסודיים והדגמנו את המרכיבים האינסטינקטיביים הללו אצלו בנפרד ובבודד;
מה יכול להיות טבעי יותר מלצפות שנעזור לו גם ליצור שילוב חדש וטוב יותר ביניהם? אתם
יודעים שהדרישה הזו למעשה הועלתה. נאמר לנו שאחרי ניתוח של נפש חולה, יש לבצע
סינתזה שלה. ובסמוך לכך, הובע חשש שהמטופל יעבור יותר מדי פירוק ומעט מדי סינתזה;
ואז הגיע דחיפה להטיל את כל המשקל על הסינתזה הזו כגורם העיקרי להשפעה הפסיכותרפויטית, לראות בה סוג של שיקום של משהו שנהרס – נהרס, כביכול, על ידי ניתוח
ניסיוני במעבדה על בעל חיים. אבל אני לא יכול להסכים, רבותי, לאמירה שיש פה באמת
משימה חדשה המוטלת עלינו בדמות הפסיכוסינתזה הזו. ואם ארשה לעצמי להיות כנה ולא
ממלכתי, הייתי אומר שזו לא היתה אלא אמירה חסרת משמעות.
Freud, S. (1919) Lines of Advance in Psycho-Analytic Therapy. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud 17:157-168
Freud S (1933). Lecture XXX: Dreams and occultism. In: New introductory lectures on psycho-analysis, SE 22, p. 31–56
ההקלטה היחידה של פרויד 1938
בהקלטה הזאת אשר נמשכת שתי דקות יש תמצית של אמירות אשר שוות בירור
נעבור לרגע על הטקסט בעברית:
התחלתי את הפעילות המקצועית שלי במטרה להביא הקלה למטופלים הניאורוטים שלי, תחת השפעתו של חבר מבוגר ועל ידי מאמצי שלי, גילי כמה עובדות חדשות על הלא-מודע בחיי הנפש, תפקיד הדחפים, ועוד כיוצא באלה
מתוך התגליות האלה צמח מדע חדש, פסיכואנליזה, חלק מהפסיכולוגיה, ושיטה חדשה לטיפול בניאורוזה
הייתי צריך לשלם מחיר יקר עבור פיסת מזל זו
אנשים לא האמינו בעובדות (ממצאים) שלי, וראו את התאוריות שלי כדוחות. (unsavory)
ההתנגדות היתה חזקה וללא הפסקה
לבסוף הצלחתי להשיג תלמידים ולבנות ארגון פסיכואנליטי בינלאומי
אולם המאבק עדיין לא תם
זיגמונד פרויד
בפגישה הבאה 2. היפנוזה
