11- Self Portrait (114x80)

אבל ודיכאון קליני : שתי תגובות על 'צער' עמוק

דיכאון קליני הינו מצב נפשי קשה ומסוכן הכרוך באובדן ההנאה, בירידה חריפה בערך העצמי ובנטייה לעבר אפטיות ואף אובדנות. הפוסט הזה נכתב לאור האבחנה אשר עשה פרויד בין אבל הנוצר מפרידה, אלמנות או אף פיטוירם ממקום העבודה – לעומת המלנכוליה – שהיא למעשה מילה שלו למה שאנחנו קוראים היום דיכאון קליני.

במידה ואתה חש בדיכאון מעבר למספר ימים, ובמיוחד אם עולות בדעתך מחשבות לגבי טעם החיים ומוות – דע כי שיתוף וטיפול פסיכולוגי יש בידו לעצור את התהליך!

'אבל ומלנכוליה' – פרויד 1915

פוסט זה נכתב בשילוב קריאה מוקפדת של מאמרו של פרויד 'אבל ומלנכוליה' משנת 1915. היום מעל מאה שנים אחרי עדיין חשיבתו של פרויד רלוונטית ומעוררת חשיבה, יחד עם זאת, אני קורא ורושם אותו כאן בשינויי ניסוח המושגים והרעיונות. במהלך מאת השנים הללו כנראה שה'מלנכוליה' הפכה לדיכאון קליני, והאדם מתמודד עם לחצים חברתיים ותרבותיים שונים, ובעיקר עם אישיות נרקיסיסטית וניכור האופייני לחברה מערבית ולאוכלוסיית המטרופולין.

שינוי נוסף בקריאה שלי הוא המימד האינטרסובייקטיבי. גם באבל וגם בדיכאון חל שיבוש חריף ביחסים בין אדם לאדם או בין אדם למקום או למצב. שיבוש זה גורם לחוויה של צער נפשי, במצבים של אבל הוא הולך ומפנה את הנפש ומותיר לה אנרגיה להתחברות מחודשת לאדם או למטרה. במצבים של דיכאון הצער איננו מפנה את מקומו בנפש אלא נותר בה, מתחפר בתוכה, מעכל את הנפש ומערפל את היכולת של המדוכא ליצור קשרים בינאישיים.

התאהבות שיגעון ופרידה: כאב לב

הגישה האינטרסובייקטיבית מתמקדת בקשרים בינאישיים משמעותיים. 'התאהבות' וגם אובדן – אובדן מולדת, אובדן אדם משמעותי, אובדן עבודה…הינם מצבים אשר בהם האדם חש עוצמות רגשיות עד כדי כך שהוא מוצף רגשית ומרגיש שהוא איננו שולט בחוויה ובמצב. הוא איננו הוא. בשפה פסיכולוגית מתרחשת הזדהות. מעין קסם פסיכולוגי בו אשיות אחת מתמזגת עם אישיות שנייה עד בלי הכר. פרויד אף היה מנסח זאת כשיגעון או פסיכוזה. האמת שגם שפת היומיום מדברת על התאהבות במונחים של שיגעון ומוות: 'משוגע עליה', 'מתה עליו' ונגזרותיהם. במצבי האובדן הלב כואב. גם בהתאהבות: שם ה'עצמי' אובד ונשאר רק האהוב.

(עכשיו כשאני רואה את הערבוב בין אבל להתאהבות אני מבין שאין טעם להבחין ביניהם – אלא דווקא החיבור מלמד על הלחץ והכאב הלבבי בכל פעם שהאיזון הנפשי מופר בגסות).

הליבידו – שחקן מפתח

פרויד מודע היטב לכך שלא ניתן להסביר את חידת החיים. לא ניתן לענות על שאלות 'מדוע?' משמעותיות: מדוע אנשים בכל העולם קמים כל בוקר? מדוע אנשים שורדים מצבים קשים לאורך שנים? ולחילופין מדוע אנשים מייסרים את עצמם בסוגיות שנראות פעוטות? ומדוע אנשים מקדישים פרקי חיים שלמים למריבות ולקונפליקטים אלימים? אנשים עושים טוב לא מוסבר ורע לא מוסבר. כאשר מסתכלים על אנשים בלי לשפוט באופן ניטראלי ומדעי ניתן להכיר בעובדה אחת. אנשים פועלים בכוחה של אנרגיה. האנרגיה הנפשית, אותה כינה פרויד 'ליבידו', יכולה להיות גבוהה או נמוכה, משוחררת או עצורה וגם שונה במטרותיה: פונה החוצה או פונה פנימה.

קל להבחין באנשים ובמצבי חיים בהם פונה האנרגיה הנפשית החוצה. אלו אינטראקציות של עניין, התאהבות, כעס, אכפתיות דאגה למישהו אחר וכולי. לעומתם מצבים של אנרגיה המופנית פנימה אופיינית למצבי דיכאון,דכדוך, נרקיסיזם והתבודדות.

כאשר אנרגיה ליבידינאלית פונה החוצה, אך נתקלת במחסום, וכאשר המציאות אכזרית והסיטואציה היא של אובדן ופרידה משמעותיים, כמובן שמשתחרר צער. צער וכאב נפשי כתוצאה מהאובדן. לאחר הצער והכאב במצבים מסויימים יחל תהליך של אבל. כאב, התכנסות, צער אשר לאחריו – באופן איטי וסמוי הנפש מפנה את את האנרגיה הנפשית במינונים זעירים ההולכים וגדלים – החוצה לעבר אובייקטים חדשים, מקורות חדשים לעניין וסקרנות, מטרות אהבה חדשות. תהליך המזכיר במידה רבה את יציאתם המחודשת של משושי החילזון. נוצרים קשרים חדשים. הפגיעה הטראומטית מפתחת גלדים והאדם מעיז לצאת ולהפתח וגם קולט מסרים מחדש מאנשים בסביבתו.

דיכאון קליני היא המלנכוליה של פרויד

במצבים אחרים הנפש לא מצליחה לעכל את הכאב והוא נשאר בתוכה ובדרגה הרסנית. הכאב הופך לכעס על העצמי, לביזוי העצמי (אני לא שווה , אני לא ראוי, אני לא אצליח לעולם). במצב זה מתחפר האבל לתוך מצב של דיכאון, אשר פרויד כינה מלאנכוליה. במצב זה מתפתחת מערכת סגורה. אין שידור החוצה – כי אין בו טעם או כי אין לו משמעות, ואין קליטת מסרים מבחוץ פנימה. אם תרצו מעין אוטיזם מאוחר, אם תרצו נרקיסיזם אך בעיקר דיכאון, צמצום, וחוסר הפרייה.

ה'צער' – שחקן ראשי

Self portrait
114X80
לרכישת התמונה יש ליצור קשר עם האומנית נעמי שליו https://www.facebook.com/naomishalev.art

מהו המסר של פרויד? להפתעתינו בניגוד להנחת המוצא שלו בדבר אנרגיה ביולוגית המפעילה אותנו באופן טבעי וכמעט חייתי – ה'ליבידו', טוען פרויד שהמקום אשר יש לחתור אליו בטיפול הוא חשיפת הצער. (מי שמכיר את פרויד, לא מופתע. אין לו שום בעיה לכתוב דבר והיפוכו ולהפוך בדברים שוב ושוב. כתיבתו שמה דגש על תהליכי החשיבה יותר מאשר על התצאות והמסקנות הפשוטות). גם לדיכאון יש סיבה – בדיוק כמו לאבל. גם במצבי הדיכאון קרא משהו. חשוב לברר אותו, וחשוב לשקם את החוויה האינטרסובייקטיבית של יחסים בינאישיים משמעותיים. יחסים שהם מקור לקליטה ולשידור של אנרגיה נפשית. חשוב לשחזר את מעגל הליבידו החוצה ושוב פנימה. בשאלה האם מדובר בחוסר איזון כימי או באירוע נפשי משברי של אובדן, פרויד בעד התשובה השנייה ובעד טיפול פסיכולוגי.

עד כאן. במידה ותרצה להתייעץ – אשמח לדבר. 0525838686 – קופל אליעזר

שתף פוסט זה:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email

המקום לתגובות שלך:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן