פסיכואנליזה

הבניות פגישה אחרונה סביב מושגי התאוריה, זו גם הזדמנות לסגור מעגל. 'הבניות בפסיכואנליזה' הוא אחד ממאמריו האחרונים של פרויד(Freud, 1938). ומצד שני אחד מהערוצים מרחיקי

קונטקסטואליות אנחנו בקומה רביעית של המפעל הפסיכואנליטי. מדובר בצבר של תאוריות ושל אנליטיקאים אשר פרצו את מסגרת התפיסה הקלינית בה ניתן היה לחשוב שמדובר במטופל

סאליבן: פרוטוטאקסיס אנחנו מתחילים היום את הקומה הרביעית של הזרמים ואסכולות הפסיכואנליטיות. אני אומר זרמים מכיוון שהאינטרסובייקטיביים מהווים יותר זרם חשיבה בהיעדר ירחון או מכון

L – לאהוב אנקדוטה: בכל שבוע אני מביא ארבעה חמישה מאמרים שנוגעים למושג מפתח בקליניקה הפסיכואנליטית. די מוקדם ביקשו ממני והשתכנעתי שבין קטעי המאמרים צריך

  השלילה הפסיכואנליזה תרמה מושגים פסיכולוגיים. נניח 'העברה', או נניח 'פיצול' או 'אגו' – כל מיני מושגים. אבל דיברנו על זה שהפסיכואנליזה ובעיקר פרויד תרמו

דחף המוות המאמר העיקרי היום הוא מאמר של אוטו קרנברג משנת 2009, The concept of the death drive: A clinical perspective  ומתוכו שלושה מצבים קליניים

הלא מודע אם יש משהו שמאחד את כל הזרמים הפסיכואנליטיים הוא העיסוק ב'לא-מודע'. צריך לזכור שיש פסיכולוגיות רבות, כאלה שלא עוסקות ב'לא-מודע'. כל הזרמים בפסיכואנליזה

אני עליון   הפגישה היום תיוחד לתיאור מקרה. בריסטול (Bristol, 2004): 'קוראים לו רם, הוא הגיע לטיפולי, ומהר למדי ניתן היה להבחין שזהו מקרה של

אני – אגו המודל הטופוגרפי של פרויד תיאר את שלושת שכבות המודעות: לא מודע, סמוך-למודע, ומודע. המודל הסטרוקטוראלי: גם הוא מתאר שלושה מבנים של הנפש:

'המודע' ו'המודעות' >>>>>> לכאורה, ניתן לסכם את התהליך הטיפולי הפרוידיאני כ' שיטה להפיכת תוכן לא מודע – למודע'. אם זה ככה, ניתן היה לצפות שנושא