לא נראה לי שיש נושא חשוב מזה לדון בו: דיכאון אגיטטיבי. חוקרים צודקים באומרם שדיכאון אגיטטיבי יכול להופיע במספר רב של אבחנות, גם בצורות יותר מתונות של דיכאון כמו דיספוריה. מצד שני מחיריו האובדניים והתוקפניים מחייב התייחסות רצינית אליו גם מצד אנשי מקצוע וגם מצד אנשים החוששים ממנו, אם זה כי לקו בדיכאון אגיטטיבי או כי הם ביחסים קרובים עם אדם הסובל ממנו.
מאפייני הדיכאון האגיטטיבי:
מאפיינו של מצב דיכאוני זה מתקיימים בנוסף ולצד מאפייני הדיכאון הרגיל: חוסר ערך עצמי, חוסר הנאה מהחיים, חוסר תשוקה לאחר, לאוכל, לחפצים, חוסר תיקווה וחוסר עניין בעתיד – כל אלה נמצאים גם במצב של דיכאון אגיטטיבי.
אולם אליהם מתווספים עצבנות, חוסר שקט, התרגשות אשר נגמרת 'רע',התנהגות מסכנת חיים, תוקפנות, וכחנות, מעברים חדים מעניין לעניין וממקום למקום. ניתוק קשרים ותחושה של 'לא מבינים אותי' , 'כולם נגדי'.כל זאת יכול להיות משולב בהתקפי חרדה וכשזה משולב גם בשימוש בסמים ואלכוהול – מה שרווח מאוד במצבי דיכאון אגיטטיבי – האבחנה נהית קשה לא רק למטפל אלא גם למטופל לא יודע אם מה שהוא הרגיש אתמול נובע מהמצב הרע, מאישיותו הסוערת או מהאלכוהול והוויד (מריחואנה).
המימד המגדרי: גברים סובלים יותר מדיכאון אגיטטיבי
צריך מאוד להזהר בענייני מגדר ובקביעת עמדות נחרצות מידי: אולם דיכאון אגיטטיבי יכול להיות פעמים רבות ההיבט הגברי או הדרך אשר בה גברים מתמודדים עם כאב נפשי עמוק. פה המילה 'כאב' מקבלת משמעות רבה ועמוקה. הסובלים מדיכאון חשים כאב, לעתים אפילו כאב פיזי או נפשי-פיזי, וגם מייצרים כאב לסובבים ולעצמם. הסובלים מדיכאון אגיטטיבי נוטים לפגוע בעצמם ישירות עד כדי פגיעה קטלנית: התאבדות. החידה הידועה בבריאות הנפש: מדוע פי ארבע נשים מאובחנות בדיכאון ופי ארבע גברים מתאבדים בסופו של דבר? התשובה אשר מציע הדיכאון האגיטטיבי היא כי גברים הסובלים ממנו אינם מאובחנים. הם סובלים מדיכאון – אבל הם בעצמם לא מאבחנים את עצמם כסובלים מדיכאון ולכן לא פונים לעזרה, וגם הסביבה שלהם מפספסת אותם. עד כדי כך שכאשר הם מגיעים לאיש מקצוע הם עדיין יכולים לקבל אבחנה שגוייה.
בהרבה מקרים אני ממליץ לגשת לטיפול (לא תמיד) במקרה של דיכאון אגיטטיבי – אני אומר: גש דחוף לטיפול. אתה בסכנה.
