פסיכוטי מרוב חרדה ודיכאון
אולי זה ישמע פילוסופי ואולי קצת רוחני, אבל בסופו של הפוסט אמליץ לך כמה המלצות. במידה ואתה פסיכוטי, או שאומרים עליך שאתה פסיכוטי, או שאתה קרוב לאדם פסיכוטי – יתכן ומה שאני אומר ישמע לך ברור יותר ומוכר.
את כל מצבי המצוקה הנפשית אני מסדר מקוביות של דיכאון וחרדה – כל התורה כולה. פסיכוזה היא מצב של ריבוי חרדות, אבל גם של דיכאון וייאוש. לכן הטיפול באדם החווה פסיכוזה דומה מאוד לטיפול בכל אדם ומטרתו לצמצם את החרדה, לפתוח דלתות יציאה מהכלא הדיכאוני ולהרחיב את דרגות החופש שלו.
מה זה 'זמן פסיכוטי'?
מי שמכיר אותי לא יופתע כשאגיד שהפסיכוטים צודקים. הזמן המקובל הוא הזמן הלינארי. הזמן הלינארי מבחין בין עבר הווה ועתיד. זהו החוק המקובל: החוק הוא שדבר קודם הביא למצב בהווה, וההווה מצידו ישפיע על העבר. לכן, הרבה פעמים נשאל 'למה?' 'מה גרם לכך?'; כך, אנשים החווים כרגע פסיכוזה שוב ירגישו מנותקים. הם יחושו יותר מנותקים יותר חרדים ותקועים עמוק יותר בלחץ הפסיכוטי.
אדם צעיר מספר שהעולם הותקף לפני עשר שנים על ידי אנשים מכוכב אחר – אנשים קרים, רעים וחסרי חמלה. החשיבה המקובלת, הלינארית תרוץ מהר לזמן עבר ותחפש את הגורם: מה קרה לפני עשר שנים? ומה השתבש וגרם לחשיבה סוערת ודימיונית שכזו?
כאן הטעות. החרדה הפסיכוטית לא פרצה לפני עשר שנים. החרדה הפסיכוטית פורצת כאן ועכשיו. השאלות הלינאריות לא מעניינות את האדם השרוי בחרדה. תחשבי: את בחרדה, הולכים להרוג אותך, עכשיו הבנת שאת לבד מול להקה של טיגריסים – זה הזמן לברר מה קרה לפני עשר שנים?
כמו כל חוויה, הגישה האינטרסובייקטיבית טוענת – יש לחקור תמיד מה קורה עכשיו בנינו. ה'עכשיו' הוא הרלוונטי העיקרי והוא הרלוונטי תמיד. העצמי האמיתי, זה שוויניקוט ציין את קיומו בראשית החיים, הוא עצמי שאיננו יודע עדיין את חוקי המשחק, את הלחצים הבין אישיים. זהו עצמי חולם, מפנטז ומשחק. העצמי האמיתי שולט בזמנים – הוא חי כמו בחלום סיטואציה מהעבר והוא יכול בפנטזיה לחוות מחדש כך וגם אחרת באופן משחקי ארועים מהעבר. לא רק שאין לבקר את יכולתו של העצמי האמיתי לחלום, להיפך רצוי להשתדל ולהצטרף אליו.
שתי מטרות – 'להיות ביחד' ו'להיות משמעותי'
היכולת לחזור שוב לסיטואציות מסויימות ולחקור אותן ואולי אף להסתכל עליהן מזוויות שונות – היא הכלי העיקרי של המטפל האינטרסובייקטיבי. ברגע ההצטרפות לחווית העבר של האדם הפסיכוטי המטפל מגשים שתי מטרות: מטרה ראשונה: הוא נמצא 'ביחד' עם המטופל. הוא הצליח לכונן קשר: הוא רואה וחווה את הרגע המשמעותי. הוא כבר נמצא במקום הנכון – הם במרחב המשותף. כאשר המטפל נמצא קרוב למטופל המטופל הסובל כבר כנאה לא לבד.
מטרה שניה היא האפשרות לשנות. במידה והיחסים קרובים מספיק, המטופל והמטפל יכולים דרך 'הזמן הפסיכוטי' ללכת לעבר ולשנות בו קוביה אחת, משהו קטן, רגע שבו היה 'לבד' אשר הופך לחווית 'לא לבד'. כך בהווה ניתן לגשת לעבר ולשנות את העתיד.
זה בעצם – להיות משמעותי, נכון?
חרדה פסיכוטית
ברגעים של פסיכוזה העבר וההווה מתנגשים אחד בשני ויש כאוס – נוצר בלאגן שהוא פיצוץ וריסוק הזמנים ויצירת ערבוביה ענקית. החרדה היא מה שמאפשר לנו להתקדם ולצרף מחדש את חלקי הפאזל.
מה מפחיד אותו? ממה הוא חושש? מה מלחיץ ומדיר שינה מעיניו? זה בכלל לא חשוב אם החלקיקים מקורם בעבר או בהווה. אנחנו שואפים למטרה משותפת: היא צמצום החרדה!
מחשבה יהירה תנסה להבחין בין פסיכוטי לנורמלי ובין אמיתי לדמיוני.אתה יכול לתת לו להוביל כי האדם החווה משבר פסיכוטי יודע יותר וצודק יותר ביחס לאפשרויות הטיפול. אני מציע לראות גוונים וצבעים שונים בין ה'אובייקטיבי' (שהוא מונח מדומיין מאוד) לבין הסובייקטיבי.
כך אני ממליץ להשתתף באופן מרגיע וממתן בעולמות התוכן והרגש של האדם המפחד.
אל תוכיחו לו שהוא משוגע – תוכיחו לו שאתם מרגישים.
