- הזדהות השלכתית
חומר קליני של רוברט ווסקה (Waska, 2022)
ג'ורג' מעולם לא הבין לגמרי שיש לו בעיות בקשר לאחרים עד שהתחיל לצאת עם חברתו הנוכחית. חברתו התחילה לציין כיצד הוא מגיב בצורה גרועה לכל מיני סוגים של לחץ, או במצבים שבהם דברים מתנהלים לא בדרך שלו. על הדרך, הוא גם נאלץ להודות בפני עצמו שההתנהגות שלו עלתה לו לפחות במקום עבודה אחד, וכנראה גם בקידום בחברה הנוכחית שלו.
ג'ורג' אמר לי שהוא "רוצה עזרה בביטול ההתנהגות הזו". ציינתי שהוא מודע לתפקידו בסכסוכים סביבו ורצה לחסל אותו, אבל הוספתי שכדי לבטל אותו נצטרך להבין אותו טוב יותר. התחלנו לדבר על זה.
כששאלתי את ג'ורג' על הפרטים כיצד ומדוע התרחשו רגעי החיכוך הללו, הוא הצליח לזהות דברים מסוימים על עצמו. באופן ספציפי, ג'ורג' הבחין במודע והבין שהוא מתפרץ כאשר שואלים אותו שאלות וכאשר הוא לא מקבל את שלו. קישרנו את זה לאביו הדומיננטי והתובעני שהיה צריך שדברים יעשו בדרך שלו, משהו שג'ורג' העלה בפגישה הראשונה. במילים אחרות, ג'ורג' אולי הזדהה עם התכונות התוקפניות האלה באביו, אבל עכשיו הוא השולט, במקום להיות הילד שמתמודד עם זה.
כמו כן, ג'ורג' אמר שהוא חושב שהוא היה ככה רוב חייו אבל לא היה מודע לחלוטין עד שחברתו עזרה לו לראות את זה. ואכן, גם מערכת היחסים ביניהם הייתה צבועה בקונפליקט ובמתח. ג'ורג' זיהה מה הוא עושה אבל אמר שהוא "לא יכול להפסיק".
לגבי תגובתו החזקה לחקירה, או אי הסכמה בעבודה או בבית, הצעתי שהדפוס מבטא את זה שג'ורג' עשוי להימנע מתחושת דחייה ואובדן שליטה. בכך שתמיד קיבלו את דרכו 'או שאחרת..', הוא אולי הגן על עצמו מפני תחושות ליבה עמוקות יותר של חוסר התאמה, חוסר אונים וחוסר ערך. ג'ורג' אמר שהוא חושב שזה נכון, אבל הוסיף במהירות, "אבל איך אני משנה את זה?!" הוא אמר את זה כאילו הוא שואל מוכר בחנות לחומרי בניין, "איך אני מתקן את זה?" ציינתי איך הוא נראה חסר סבלנות 'לתקן את זה', אבל נמנע מכל סקרנות מדוע הוא פעל כך במשך רוב חייו. אולי נוכל למנוע את זה מלהתרחש שוב אם נדע איך זה קורה. הוא הסכים איתי בצורה קונקרטית יותר, ואמר שהוא "רק רצה כמה כלים שימנעו ממנו לקבל משוב שלילי בעבודה ובבית." כאן, הוא נסוג למקום מנותק ונואש יותר, אולי המום מהפרשנות שלי. אולי דיברתי מוקדם מדי על הספק העמוק יותר שלו בעצמו.
בשלב זה, ג'ורג' אינו מסוגל רגשית להבין, להחזיק או להתמודד עם מה שעלול לגרום לו להתפרץ על אחרים. הוא לא יכול לתת לזה שם, הוא אומר שהוא מבין באופן הגיוני מה הוא עושה, אפילו בזמן שהוא עושה את זה, ויכול לזהות את הדפוס הזה בעצמו. הוא עדיין לא התמודד עם המקור, ולא חש את הדחייה, והחרדה העולה מעובדת היותו לא רצוי ומהפחד שלו לטעות. דבר כזה יחייב את ג'ורג' להיות פגיע, להרגיש, להיות נתון לחסדיהם של אחרים באשר לקבלה או לדחייה. זה יהיה חלק מביטול מערכת ההזדהות ההשלכתית הנוקשה הנוכחית שלו. עד עכשיו, אם הוא לא קיבל את רצונו, הוא היה משתלח, מתמרן, או מאיים. למרות שהוא יכול לזהות זאת כדפוס שהוא מבחין בו, הוא עדיין לא הצליח להבין רגשית, להבין או לקבל את הסיבות העמוקות יותר להתנהגותו. לכן, זוהי תובנה לא סמלית, אלא יותר הגיונית וקונקרטית. נכון לעכשיו, ג'ורג' אינו מסוגל לטעון שהקונפליקטים הפנימיים הללו הם שלו, צעד קשה ומשמעותי בהיפוך הזדהות השלכתית פתולוגית.
>>>>>>
אוגדן מונה ארבעה מאפיינים – או הגדרות אפשריות להזדהות השלכתית. אלו ארבע זוויות הסתכלות אשר יכולות להתקיים בו זמנית:
'הזדהות השלכתית היא תהליך פסיכולוגי המהווה בעת ובעונה אחת סוג של הגנה, אופן תקשורת, צורה פרימיטיבית של יחסי אובייקט ומסלול לשינוי פסיכולוגי. כהגנה, הזדהות השלכתית משמשת ליצירת תחושה של ריחוק פסיכולוגי מהיבטים לא רצויים, לעתים מפחידים, של העצמי. כאמצעי תקשורת, הזדהות השלכתית היא תהליך שבו רגשות התואמים את רגשותיו של אדם אחד, מעוררים משהו באדם אחר, ובכך יוצרים תחושה של הבנה או היות "אחד עם" האדם האחר. כסוג של יחסי אובייקט, הזדהות השלכתית מהווה דרך להיות עם אובייקט נפרד חלקית ולהתייחס אליו. לבסוף, כדרך לשינוי פסיכולוגי, הזדהות השלכתית היא תהליך שבו תחושות כמו אלה שאדם נאבק איתן, מעובדות פסיכולוגית על ידי אדם אחר, ומופנות להפנמה מחדש, (אך) בצורה שונה'. (Ogden, 1982)
>>>>>>>
וואסקה (Waska, 2001): 'רוזנפלד (1983) סייע בגילוי ובתיאור הביטויים השונים של 'הזדהות השלכתית'. הוא הדגים כיצד, באופן לא מודע, 'הזדהות השלכתית' משמשת לתקשורת, וגם להגנה ופלישה אומניפוטנטית או למיזוג עם האובייקט. בנוסף, הוא עושה את ההבחנה החשובה לגבי האופן שבו פלישות השלכתיות מסוימות הן פעולות נואשות ועוינות אך גם פעולות נפשיות המונעות על ידי התקווה של האנליטיקאי להבין את החרדות של המטופל וליצור פתרון שהמטופל לא הצליח לדמיין. על ידי תשומת לב רבה לביטויים הקליניים השונים של ה'הזדהות ההשלכתית', שעליהם מצביע רוזנפלד, הקלינאי נמצא בעמדה טובה יותר לבצע פרשנויות שימושיות. לדוגמה, אם נעשה שימוש בהזדהות השלכתית למטרות תקשורת, פרשנות תואמת עשויה להיות שונה לגמרי מאשר אם המנגנון שימש למטרות הגנה'.
>>>>>>
רוזנפלד (Rosenfeld, 1983): ' אחזור כעת לדיון בתהליכי הזדהות השלכתית המשמשים לתקשורת …. חשוב להבין שתהליך ההזדהות ההשלכתית לתקשורת איננו מזיק במהותו, שכן האובייקט שלתוכו התרחשה ההשלכה אינו משתנה על ידי תהליך ההשלכה. (לאדם) יש צורך שהאובייקט יתפקד כמיכל להיבטים בלתי מובנים של העצמי, כך שהתוכן המנטלי בצורה מובנת יכול להילקח בחזרה אל העצמי עם החוויה הנוספת של הרגשה שמישהו הבין וקיבל (אותי). זה מחזק את העצמי וכך מסייע להתפתחות ולהתבגרות של העצמי (Bion, 1963).' (משהו כמו תקשיב, אני רוצה להתייעץ איתך…,ק)
רוזנפלד: 'אפשר אפילו לחשוב על הפסיכואנליזה כעל מקרה ספציפי, שבו ניתן לחשוב על אסוציאציות חופשיות כפעולה של הזדהות השלכתית המאפשרת למטופל לצמוח באמצעות החצנה של התוכן הנפשי הפנימי שלו לצורך פרשנות, (פעולה) המובילה ל(תוספת) הערכה עצמית (Grotstein, 1982). ….. ישנה גם השלכה והחצנה של היבטים של העצמי על מנת לזהות אובייקטים ולהזדהות איתם, או לחפש אובייקטים לצורך יצירת קישורים חיוניים איתם. כל אלה הם תהליכי השלכה והחצנה הנחוצים לפיתוח יחסי אובייקט.'
>>>>>>>>>>>
מצד שני – יש מנגנון הזדהות השלכתית, יותר מדובר ויותר מוכר מקצועית אשר מטרתו להיפטר מחומרים לא רצויים על ידי הנפש, ולכן לא פשוט להכיר בהם גם כאשר המטפל מצביע עליהם. וככה כותב רוזנפלד:
'ההזדהות השלכתית המשמשת למטרות העצמי להיפטר ממתכנים נפשיים לא נעימים, או בלתי נסבלים שלו, קשורה בעיקרה להכחשת המציאות הנפשית, והאנליטיקאי או אובייקטים אחרים המשמשים למטרה זו, נועדו לסבול את פעולת הפינוי וההכחשה. פרשנות של תכנים נפשיים בנסיבות אלו נתקלת בהתרעמות (כעס, עלבון, תמיהה, ק) על ידי המטופל, שכן משתמע מכך שהאנליטיקאי אינו ממלא אחר הציפייה של המטופל לשאת (להכיל), והוא למעשה מנסה להחזיר חלק מהתוכן הנפשי הלא רצוי למטופל, (ולכן) עליו הוא מתרעם באלימות. לתהליך זה של פינוי והכחשה יש קשרים עם ההגנות מפני אובייקטים רודפניים אותם תיארה מלאני קליין כסקוטומיזציה (עיוורון סלקטיבי) ועיוורון (מלא).
יש להבדיל בין השלכה כתהליך הפינוי-וההשמדה, מאותם תהליכים השלכתיים שבהם המטופל מנסה לדחוף תוכן נפשי בלתי נסבל אל האנליטיקאי, לא למטרות הכחשה, אלא כדי לאלץ את האנליטיקאי לחלוק את החוויות הלא נעימות עם המטופל. זה נעשה לעתים קרובות בצורה של התקפה על האנליטיקאי שמאמינים שהוא מרוחק ואינו דואג כלל למטופל, אך (בצידן) ישנה גם תקווה קלושה שהאנליטיקאי, באמצעות הכורח לחלוק את החוויה הזו של המטופל, עשוי למצוא פתרון טוב יותר לבעיות הללו ממה שהמטופל עשה (ללא הצלחה). התנהגות זו של המטופל לעיתים קרובות מובנת לא נכון, ומתפרשת כתוקפנית לחלוטין, וכתוצאה מכך המטופל מרגיש אפילו עוד יותר דחוי, יותר לא מובן ויותר בודד.' (Rosenfeld, 1983)
>>>>>>>>
בואו נעבור באופן דידקטי, עם עצירות, שלב אחר שלב ונראה איך רוברט עובד בתוך מסגרת ההבנה של ההזדהות ההשלכתית .
תיאור המקרה של מולי (Waska, 2022)
במהלך הפגישה הראשונה שלי עם מולי, היא שיתפה אותי בקשיים שיש לה בזוגיות, במקביל היא גם שיתפה אותי בקונפליקט פנימי שלה, באמצעות העברה (Transference) המבוססת הזדהות השלכתית.
>>>>>
מיד בהתחלה אנחנו רואים את הקשב המפוצל של רוברט. הוא שומע את התלונה: 'קשיים בזוגיות' – התלונה הזאת תקבל גוון מאוד ספציפי עוד רגע. ובמקביל יש משהו שהוא מרגיש שמפוצל ממולי, ומושלך עליו. מה זה?
נמשיך:
>>>>>
מאז ומתמיד מולי הייתה חסרת ביטחון עצמי, ותמיד האמינה ש'הערך היחיד שלה הוא להיות בחורה יפה בעיני גברים'. אם היה נראה לה שהם לא אוהבים אותה ככה כמות שהיא, היא האמינה שהם לעולם לא יאהבו אותה. מולי אמרה לי, שכשהייתה בת 12, היא הרגישה ש(רק) אם הבנים יחשבו שהיא יפה, אז היא תהיה בסדר. אבל, היא תמיד הייתה לא בטוחה בכך, או חששה שאולי הם לא באמת רואים אותה – יפה.
>>>>
עצירה קצרה: שימו לב למצב שיכול בהחלט לקרות בקליניקה: המטופלת מתלוננת על משהו, מוסרת את ה'אני מאמין' שלה. אבל המטפל מפוצל – יש לו מחשבות אחרות שאנחנו מרגישים שזולגות לתוך תאור המקרה: 'היא הרגישה שרק אם הבנים יחשבו שהיא יפה, אז היא תהיה בסדר'. רוברט לא חושב כך בעצמו אבל כמטפל הוא מחזיק כעת בפיצול. להרגיש את הפיצול הזה ולהחזיק אותו, הוא שלב הכרחי בעבודה בהזדהות השלכתית. במידה ולא מרגישים את הפיצול – שילווה אותו לאורך כל המקרה – הוא לא יוכל לזהות את המקור ההשלכתי של זה: המטופלת מולי.
נמשיך:
>>>>
מולי הייתה בנישואים ארוכי טווח, שתאמו את אותן מחשבות. במשך שנים, מולי האמינה שאם בעלה פונה אליה לצורך סקס, זה סימן שהוא באמת אוהב אותה, ולכן זה סימן שהיא בסדר ובעלת ערך. לכן, מולי הייתה מחכה שהוא יזום סקס, ואז היא יכלה להרגיש שהיא בעלת ערך. אבל, היא לעולם לא תפנה אליו ביוזמתה, כי אם היא תידחה, אז זה יאשר את הפחדים שלה, שהיא לא רצויה וללא ערך. ככה מולי נשארת מוגנת ובשליטה – בכך שהיא לא מציעה לו את עצמה, גם אם היא רוצה בכך.
מולי מספרת לי שכתוצאה מכך, בעלה נעשה יותר ויותר מתוסכל וכועס. הוא היה אומר לה שהיא לא מושכת אותו יותר, כי 'היא אף פעם לא רוצה את זה'. כאשר אספתי מידע רקע במהלך הפגישה הראשונה הזו, וגם ניסיתי למצוא את ההעברה וההעברה הנגדית, שמתי לב שבמהלך הפגישה הזו מולי נתנה לי רק תשובות קצרות מאוד. לכן, הייתי צריך להמשיך לבקש פרטים נוספים. הבנתי שעכשיו אני מרגיש עצבני וחושב שהיא מונעת ממני חומרים, בדיוק כמו שהיא מתארת את עצמה בנישואים. עשיתי את הפרשנות הזו, ומולי אמרה 'אני יודעת שאני כזו, ואני רוצה לעבוד גם על זה'. זה היה חיובי לראות שהיא לא מתגוננת ושהיא בעלת מודעות עצמית, זה סימן אפשרי לקיומו של מיכל פנימי.
>>>>>>
מה הכוונה 'זה סימן אפשרי לקיומו של מיכל פנימי'? רוברט מכיל כרגע פיצול. המטופלת גם מתלוננת על חוויה של חרדה בנישואין ובעיות בזוגיות, וגם מסמנת אותה כבעיה של דימוי עצמי נמוך ושברירי התלוי בבעלה. אבל חשוב מכך היא משליכה לתוכו חומרים נפשיים מסוימים, מעצבנים, ומעייפים.
מכיוון שרוברט מאמין שהזדהות השלכתית הוא מנגנון המשותף למטפל ולמטופל – לחוויה של קשר ולשינוי – הוא שואל את עצמו האם גם למטופלת מולי יש מיכל אשר באמצעותו היא יכולה להפנים פירושים של רוברט ולהחזיק את העובדה שהפרושים הללו שלו, ואז לחשוב עליהם.
זו מהות הטיפול באמצעות הזדהות השלכתית.
נמשיך:
>>>>
מולי הצליחה לזהות את הדינמיקה ביננו כמשהו שהיא עושה בחיים. בכך, אני חושב שאולי היא גם מבצעת העברה מזוכיסטית, וחוזרת על מה שהיא מתארת בנישואיה. (אני חושב שזה משפט חשוב – הוא מצביע על ההתמקמות הלא שיפוטית והאמפטית של רוברט ביחס למולי – נזכור שהוא כרגע מתאמץ, עייף, ומרגיש אשמה שמרגישים כאשר אנחנו ניצבים לפני אדם שסובל מדימוי עצמי נמוך ביחס אלינו, ק) ייתכן שהיא מצד אחד לוקחת על עצמה את האשמה (זה ההיבט המזוכיסטי, המייצר ערך עצמי נמוך, ק), ובמקביל מנסה ללמוד משהו חדש (וזו מטרתו של האגו הבריא שהולך לטיפול, ק). לכן, העיבוד מחדש של ההזדהות ההשלכתית יכול לכלול גם פעולה מתוך דפוסי חשיבה מוכרים, לצד התובנה האמיתית, ומכאן יכול להתקיים תהליך של היפוך איטי של אותם רגשות ייאוש וחרדה השלכתיים.
>>>>
בפסקה הבאה, רוברט מפרט ומדגים את אותה התמקמות טיפולית ביחס למולי שמאפשרת קירבה ושינוי:
>>>>
ציינתי (בפניה) גם שהיא באה בעצמה, ולא עם בעלה. היא רצתה שאגלה מה 'לא בסדר' איתה, במילים שלה: 'לראות מה החלק שלי'. כעת, זהו סימן לבגרות ומוטיבציה: לחפש בכנות ידע על תרומתנו שלנו לבעיות ביחסים. מצד שני, היא ביטאה אי-התחשבות בכך שאולי מדובר בבעיה הדדית, שמתקיימת בינה לבין בעלה – בתוך הזוגיות שלהם (במילים אחרות: גם לבעלה יש חלק ביחסים, ק), וזה היה גם סימן לעמדתה האכזרית של מולי כלפי עצמה. עשיתי את הפרשנויות האלה, שוחחתי איתה על האופן בו היא ביקשה ממני, ביחסי ההעברה – המשפיעים על ההזדהות השלכתית, להצטרף אליה לגלות מה 'לא בסדר' איתה (דגש של וואסקה החושף את הטכניקה שלו להצטרף רק לחלק החיובי, לחלק שהוא בעל הברית הטיפולית, ק), שאני אצטרף אליה כדי לברר אם היא יפה מספיק או לא.
>>>>>>>
שוב עצירה קצרה. רוברט מרגיש שמולי נוטעת בו אכזריות במטרה שיצטרף אליה בגינוי עצמה. זוהי מלכודת של הזדהות השלכתית נפוצה בקרב מטופלים דיכאוניים ובעלי ערך עצמי ירוד. הזדהות איתם עלולה להיות המשך ההתעללות העצמית שלהם.
מצד אחד, רוברט מרגיש – ואפילו מזדהה עם האכזריות, ומצד שני, הוא מצליח לפצל אותה – וככה לזהות שהאכזריות איננה מקורית ואיננה בלעדית שלו שלו, אלא אכזריות שמקורה באכזריות עצמית של מולי – עכשיו הוא יכול להחזיר את למולי על ידי פירוש. בתיקווה, שגם למולי יש מיכל ושהיא תוכל להשהות את הרעיון הזה בתוך המיכל שלה, ולחשוב עליו: אולי אני אכזרית לעצמי? אולי אני מבקשת שרוברט יהיה אכזרי אלי כמו הבחורים, וכמו בעלי?
נמשיך:
>>>>>>
מולי נראתה מסוגלת לקלוט את זה, וזה היה סימן טוב שהיא עשויה להיות מסוגלת להכיל שינויים בהשקפותיה ביחס לעצמה, או לגבי אחרים, ולאפשר חקירה לתוך מערכת ההזדהויות ההשלכתיות – ההגנתית שלה. בהזדהות ההשלכתית שלה, מולי נתנה לבעלה המון כוח שהיא יכולה להרוויח או להפסיד. אז היא השליכה את האני החזק והאסרטיבי יותר שלה לתוך בעלה וחיכתה שהוא יחזור, אבל אז גם הרגישה נטושה או מרוקנה תוך כדי כך.
>>>>
נסיים:
>>>
מולי רצתה להמשיך להיפגש איתי כדי 'לחקור את החלק שלה בזה' כדי שהיא 'תוכל להפוך לאדם טוב יותר'. שוב, היא מבליטה את עצמה כבעיה וכמי שצריכה להיות טובה יותר. בשלב זה, במקום לקחת בעלות על חלקה ביחסים מבחינה רגשית, היא רוצה להאשים את עצמה ורוצה לרצות אחרים כדי לקבל ערך (עצמי). במהלך הטיפול ננסה להבין טוב יותר את תהליך ההזדהות השלכתית שלה, וכיצד היא מגיעה לגלות שהמפגשים הכואבים המוכרים הללו תופסים אחיזה פנימית וגם בינאישית. במהלך הטיפול, אני אזדמן שוב (ושוב) לאותה דינמיקה פנימית, דרך ההעברה, לכן חשוב שאתמקד ואתן תשומת לב לתחושות ההעברה הנגדית שלי.' (Waska, 2022)
>>>
עד כאן
Ogden, T. H. (1982). Projective identification and psychotherapeutic technique [Book]. Jason Aronson.
Rosenfeld, H. (1983). Primitive Object Relations and Mechanisms [Article]. International Journal of Psychoanalysis, 64, 261–267.
Waska, R. (2001). Interpretation as Shaped by Projective Identification [Article]. Journal of Contemporary Psychotherapy, 31(4), 279. https://doi.org/10.1023/A:1015381812960
Waska, R. (2022). Projective Identification. A Contemporary Introduction. Routledge.
