תיאור
במובן מסוים אני חושב שזו פסגת הפסיכולוגיה של וויניקוט. אם אני מדמיין, בשנות הארבעים, החמישים את וויניקוט בפינת הקפה בטוויסטוק לונדון, בהפסקת תה או קפה מדבר עם חברים עם מלאני קליין ביון ואחרים. אני מדמיין אותו אומר להם אני חושב כמוכם, אני חושב בקו אחד עם פרויד, אבל אני מציע רק לשנות את המילים והשמות של המבנים הפסיכולוגיים למילים רכות יותר. אני חושב – ככה אני מדמיין אותו אומר – שאם נגיד 'אכפתיות' במקום 'שלב דיכאוני' שנשמע חולני וכבד\, או במקום 'הלידה הפסיכולוגית' שנשמעת דרמטית– גם נשמע יותר עממיים ונגישים לקהל הרחב (לוויניקוט היתה פינה בתוכנית רדיו, וגם יפתחו בפנינו אפשרויות חשיבה חדשות
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.