אנחנו נמצאים בשלב האחרון של מסלול האנרגיה המינית בתאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד. זהו השלב הגניטלי.

עברנו את שלב החביון – אשר בו הילדה והילד, כבר נערות ונערים ומבוגרים צעירים. הם רכשו כבר מושג כלשהו על המגדר שלהם, יש להם תפיסה על העדפה מינית, יש להם מושג על מיקומם החברתי, על התנהגויות חברתיות ומיניות, והשילוב ביניהן, יש כבר גם תפיסת מקום וזמן, איפה ומתי מותר להתנהג ככה או אחרת. ועכשיו הגיע השלב האחרון – השלב הגניטלי.

לכאורה, זה השלב האחרון והנכסף: עונג מיני עם פרטנר מתאים – אז מה לזה ולקליניקה שלנו? אנחנו מדברים על בעיות ועל סבל?

התשובה שוב בפרדיגמת חשיבה פסיכואנליטית ושמה הפרדיגמה האקונומית. פרויד משווה זאת לצבא כובש, לאחר שכבש את העיר הראשונה, הוא משאיר בה חיל מצב שישמור את ההישג – השלב האוראלי, כבש עיר שנייה – השלב האנאלי – הוא שוב משאיר חיל מצב קטן, שלא יהיו מרידות, וכך הלאה וכך הלאה – לעיתים אנחנו מקבלים מטופלים שלא הצליחו להגיע לעמדה גניטלית כי כבר אין להם ליבידו שם, אין כבר מספיק כוח. לעיתים השלב הזה מהבהב וקשה לשימור. אז הקשרים הרומנטיים – לא רומנטיים, הזוגיות מתקררת או מתפרקת, המין נהיה פרוורטי – במובן הזה שהוא מתקיים אבל ללא מגע פסיכולוגי – רגשי עם הפרטנר.

ואחרי כל ההקדמה הזאת שלי, תוסיפו את המסכים, הפורנו, האפליקציות, השדות הווירטואליים, אינסטגרם, טלגרם – ונקבל בקליניקה תמונה מאוד מורכבת של אהבה גניטלית.

+++

ילווה את הפגישה היום תיאור מקרה של קרנברג (Kernberg, 1995), 'הגבר הזה בשנות השלושים המוקדמות לחייו, הראה יכולת מסוימת להתאהב. במהלך הפסיכואנליזה שלו, היכולת להתאהב עלתה והתפתחה באופן דרמטי, כאשר הוא עיבד חומרים בגישת העברה בסיסית (הגישה הפסיכואנליטית הקלאסית של פירושי העברה, ק). המטופל פנה אליי במקור בגלל שחש חרדה עזה כשהיה אמור לדבר בפני קהל בפומבי, ובגלל הפקרות מינית הולכת וגוברת – אך לא מספקת.

הוא סיפר שהתאהב בכמה הזדמנויות בגיל ההתבגרות, אבל, מהר מאוד מצא שנמאס לו מנשים שבמקור הוא האדיר (אידיאליזציה, ק) אותן והרגיש שהוא נמשך אליהן. אחרי קצת אינטימיות מינית עם אישה, הוא מאבד כל עניין וממשיך לחפש אחרת. זמן קצר לפני תחילת הטיפול, הוא התחיל מערכת יחסים עם אישה גרושה, ולה שלושה ילדים קטנים. הוא מצא אותה הרבה יותר מספקת מרוב הנשים הקודמות שלו. ההפקרות המינית שלו בכל זאת נמשכת, ולראשונה הוא מרגיש שיש קונפליקט בין רצונו ליצור מערכת יחסים יציבה יותר עם האישה הזאת לבין ריבוי מערכות היחסים המיניות שלו.'

++++

עד כאן קרנברג, נמשיך עם המקרה עוד מעט. המקרה פורסם בספר של קרנברג 'יחסי אהבה – רגילים וחולניים'. אני חושב שהדילמה שקרנברג מציג, היום בעידן האפליקציות, והמימושים המיניים שנובעים מעמדה אינדבידואלית – מאוד רלוונטי לקליניקות שלנו. נמשיך עם הגבר הזה עוד מעט, אבל לפני כן ננסה להגדיר מהי אהבה גניטלית – לפי פרויד והאורתודוקסים:

++++++

פונטליס ולפלנש: פרויד עצמו לא משתמש במונח 'אהבה גניטלית'. יחד עם זאת, הוא בהחלט מבטא את הרעיון של צורה סופית, (צורה בשלה, ק), של מיניות – ואפילו זו של 'גישה נורמלית לחלוטין באהבה', המשלבת את המגמות של 'חושניות' ו'חיבה'. ההפרדה בין שני הזרמים הללו (בין חושניות וחיבה, היא למעשה תקלה ולא 'אהבה גניטלית', ק). (הפרדה זו) מתגלמת עבור פרויד באותו נושא פסיכו-אנליטי נפוץ הגבר שאינו יכול לרצות את האישה שהוא אוהב – או ליתר דיוק, עושה אידיאליזציה – וגם לא לאהוב את האישה בה הוא חפץ (חושנית, ק) (הזונה) (Laplanche & Pontalis Jean-Bertrande, 1988).

++++++

אנחנו בהחלט גם רואים את זה כיום אצל נשים וגם להטבים: אלו שעושות אידיאליזציה למושא המיני – ואז הם או הן נמנעות ממנו, נמנעות מדחייה או אכזבה, או שחוששות ללכלך את המושא הטהור, ואלו שמקיימות מיניות וזוגיות אבל לא ממש מכבדות, או חשות חיבה לבני זוגם. נמשיך קצת עם קרנברג:

++++++++++

החיפוש הנואש שלו, אחר חוויות מיניות עם נשים היה הנושא העיקרי של הטיפול מלכתחילה. בתחילת הטיפול, הוא הכריז בגאווה על הצלחותיו עם נשים ועל מה שלדעתו הוא היכולות יוצאות הדופן שלו לפעילות מינית ולהנאה. עם זאת, עד מהרה התברר שהתעניינותו בנשים התמקדה אך ורק בחזה, בישבן, בנרתיק שלהן, בעור הרך, ובעיקר לסיפוק הפנטזיה שלו שנשים מסתירות ומחזיקות לעצמן את כל "אוצרותיהן" (כפי שהוא נהג לקרוא להם). בכיבוש שלו אותן, הוא הרגיש שהוא "מוציא אותן מהעטיפה" ו"בולע אותן". ברמה עמוקה יותר (הוא נהיה מודע לכך רק לאחר חודשים רבים של טיפול) היתה לו מחשבה מפחידה שבה היה משוכנע, שלא קיימת דרך לשלב את היופי של הנשים, עם אקט החדירה המינית. הוא חשב שיחסי המין והאורגזמה, ייצגו רק שילוב לא אמיתי והזוי של מה שהוא העריץ בנשים ורצה להפוך לשלו.

הסיפוק הנרקיסיסטי ששכב עם אישה הלך ופג במהירות, אובדן העניין המוחלט שלו לאחר תקופה קצרה של מערכת יחסים מינית, הרס יותר ויותר את כל הציפייה והאפשרות להתפתחות של היחסים הקצרים הללו.

בשנים האחרונות הוא דמיין לעתים קרובות שהיה מעוניין לקיים יחסי מין עם נשים שטרם נכבשו, במקביל לקשר מיני עם אישה אחת שכבר הייתה שלו, ולכן, היתה כבר בדרך לפיחות ערך (דה-וולואציה, ק). נשים נשואות היו אטרקטיביות במיוחד עבורו, בגלל שגברים אחרים מצאו בהן משהו מושך..

++++++++++++++

עד כאן קרנברג. למעשה – המטופל מגיע עם תחושה של חוסר יכולת לאהבה גניטלית. מייד כאשר הוא מקיים יחסי מין, מתחיל תהליך של אובדן ערך, כבוד, עניין באישה איתה הוא בקשר, והוא נותר שוב לבד.

איך קרנברג מטפל בו במהלך הפסיכואנליזה שלהם?

בפגישות הוא עובד על שלושה צירים שכבר דיברנו עליהם:

1. פירושים – פירושים מהעבר ביחס לאימו וביחס לפנטזיות שלו מגיל ההתבגרות.
2. פירושי העברה – נושא שנדבר עליו במפגש עשרים ושלוש – עוד שלושה מפגשים. מונח מאוד מרכזי בפסיכואנליזה. בקצרה אגיד שאלו פירושים לגבי מה שהמטופל חושב על אוטו קרנברג, ומרגיש ביחס אליו.
3. מעקב התפתחותי ביחס לציר התיאוריה הפסיכוסקסואלית שאנחנו ממש עכשיו מסיימים: אוראלי, אנאלי, פאלי, חביון, גניטלי (אשר המטופל כמובן עדיין לא שם)

תיאור המקרה קצת ארוך מידי בשביל הפגישה שלנו – לכן אביא מעט דגימות ממהלך האנליזה הזאת. בעיקר סביב המאבק של המטופל לרכוש ולהעפיל לאהבה גניטלית – והאופן בו קרנברג עוזר בזה. צריך לזכור שהבחור הזה סובל, גם מייצר סבל לנשים,אולי גם לגברים סביבו, אבל גם סובל.

שימו גם לב, למונחים השיפוטיים של קרנברג "הפקרות מינית" ושם הספר "יחסי אהבה – נורמליות וחולי"

וגם בתיאור שלו עד כה שימו לב – לשיירים אוראליים, אנליים ופאליים שקרנברג מניח לנו לראות, ובעצם לעקוב אחרי מחשבותיו האישיות על המטופל ומצבו.

+++++++++++++++++++

נחזור לקרנברג: 'לבסוף נעשה המטופל מודע לעוצמת קנאתו בנשים, שנבעה מקנאתו וכעסו ביחס לאימו. אימו תסכלה אותו באופן כרוני; הוא חש שהיא מנעה ממנו, באופן גופני (פיזי,ק) וגם נפשי, את כל מה שהיה חביב ומעורר הערצה. הוא עדיין זכר שהיה נצמד נואשות לגופה החם והרך, בזמן שהיא דחתה בקור רוח את הבעת האהבה שלו כמו גם את דרישותיו הזועמות ממנה. – (זה דוגמא לפירוש, עם כיוון התפתחותי, ק)

במהלך גיל ההתבגרות, הוא נאבק ללא הרף לשלוט בביטוי הקנאה והשנאה המודעים והלא מודעים שלו, בנוגע לנשים. הוא נהג לצפות בסרטים של מלחמת העולם השנייה והתרעם כאשר שחקניות הציגו את עצמן בפני קהל גדול של חיילים מריעים. הוא הרגיש שזה אכזרי ושהחיילים היו צריכים להסתער על הבמה ולהרוג את השחקניות. (שוב, דוגמא לפירוש, ק)

דוגמא שלישית: העובדה שהוא יכול "לתת" אורגזמה לנשים, העובדה שהן זקוקות לאיבר המין שלו, הרגיע אותו באופן סמלי שהוא לא צריך אותן – שיש לו איבר נותן אשר עדיף על כל שד (שגם הוא איבר נותן בשלב האוראלי, ק). אבל העובדה שאישה אמורה אז לנסות להמשיך להיות תלויה בו, עוררה בו חשש שהיא עלולה לפתח כוונה לגזול ממנו את מה שיש לו לתת. עם זאת, בעיצומו של החיפוש הנואש שלו אחר סיפוק אירוטי אשר יחליף את הצורך שלו באהבה,   המטופל התחיל לחוש חוסר שביעות רצון גובר והולך, ובשלב מסוים נעשה מודע לכך שהוא בעצם מחפש קשר עם בן אדם אנושי שקיים מתחת לעור של "אישה". קרנברג (Kernberg, 1995)

++++

זה בעצם פירוש שעובר את כל הציר של התאוריה הפסיכוסקסואלית שקרנברג עובר עם המטופל הזה: אוראלי (תלות באמא), אנאלי (סאדיזם ושליטה), פאלי (פחד מתלות ומגניבה של האיבר, עצמאות מוגזמת) ולבסוף מפציעה ההבנה שהוא מחפש קשר עם בן אדם אנושי שקיים מתחת לעור של 'אישה'. אוסיף שבזמן האנליזה המטופל התחתן עם האישה הגרושה שהיו לה שלושה ילדים.

'ברגע שהיה מודע בהדרגה לכמה אהבה ומסירות הוא קיבל מאשתו, הוא התחיל להרגיש שהוא לא ראוי לה. הוא שם לב שהוא מתחיל להתעניין יותר במחשבותיה וברגשותיה, שהוא יכול ליהנות מרגעי האושר שלו בזמן שהוא איתה, שהוא נעשה סקרן מאוד לגבי החיים הפנימיים של בן אדם אחר. לבסוף, הוא הבין עד כמה קינא בתחומי העניין העצמאיים של אשתו, בזה שהיא עם החברות שלה, בחפצים שלה, באלף הסודות הקטנים שהוא חש שהיא חולקת עם נשים אחרות ולא איתו. הוא הבין שעל ידי תהליכי הפחתת הערכה שלה (דה וולואציות, ק) באופן עקבי, הוא הפך את אשתו לריקה ומשעממת עבורו, וגרם לעצמו לחשוש שמא יצטרך לעזוב אותה כפי שעזב נשים אחרות.'

המקרה הזה הסתיים באופן מוצלח וקרנברג מדווח שגם הריגוש המיני של המטופל הגיע לשיאים חדשים – רוחניים ועמוקים.

+++++

אני רוצה לסיים בקטע קצר ממאמר של מיכאל באלינט (Balint, 1948)

'… בואו נבחן מקרה אידיאלי של 'אהבה גניטלית' – (אהבה בוגרת, ק):

א. לא צריכה להיות בה חמדנות, לא חוסר שובע, לא רצון לטרוף את הפרטנר, לשלול ממנו כל קיום עצמאי וכו', כלומר לא צריכות להיות תכונות מהשלב האוראלי (פגישה 16, ק);

ב. לא צריך להיות רצון לפגוע, להשפיל, לנהל, להשתלט על בן או בת הזוג, וכו', כלומר אין (ביחסי האהבה הבוגרת, ק) תכונות סדיסטיות (אנאליות, ק);

ג. לא צריכה להיות כוונה לטמא את בן הזוג, לבוז לו (או לה) על תשוקותיו וההנאות המיניות (שלו או שלה), בן הזוג לא צריך לחוות סכנה להגעיל או להגעל מבן הזוג או להימשך רק לכמה תכונות לא נעימות שלו וכו'. , כלומר לא צריכים להיות שאריות של תכונות מהשלב האנאלי;

ד. לא צריכה להיות חובה להתפאר בזה שיש לגבר או לאישה איבר מין כזה או אחר, אין גם חשש מאיברי המין של בן הזוג, אין חשש לאיברי המין של האדם עצמו, אין קנאה באיבר המין הזכרי או הנשי, אין הרגשה של 'משהו בי לא שלם', או שאברי המין שלי מזויפים, או חשש שהאיבר המיני שלי פגום (גם אצל נשים וגם אצל גברים, ק), או של בן הזוג שיש לו איבר כלשהו פגום וכו', כלומר לא צריך להיות זכר לשלב הפאלי או לתסביך הסירוס.

אנחנו יודעים שאין מקרה אידיאלי כזה, אבל אנחנו חייבים להוציא את כל הדברים השליליים האלה לפני שנוכל להתחיל בבדיקה המתאימה: מהי אם כן 'אהבה גניטלית' מלבד היעדר כל התכונות ה'קדם-גניטליות' שמניתי כעת? ובכן, אנחנו אוהבים את בן הזוג שלנו

1. כי הוא או היא יכולים לספק אותנו;

2. כי אנחנו יכולים לספק אותו או אותה;

3. כי אנחנו יכולים לחוות אורגזמה מלאה ביחד, כמעט או די בו זמנית.

זה נראה מאוד פשוט, אבל למרבה הצער זה לא כך. הבה ניקח את התנאי הראשון, שהשותף שלנו יכול לספק אותנו. זה עשוי להיות, וגם סביר מאוד שהוא, אגואיסטי למדי, או אפילו נרקיסיסטי לחלוטין. (מכיוון ש, ק) זה כמעט לא כרוך בהתייחסות לאושרו של בן הזוג. טיפוסים כאלה מוכרים היטב, הם עשויים להיות גברים או נשים כאחד. המטרה היחידה שלהם היא הסיפוק שלהם שהוא באמת גניטלי, ושכמובן עשוי להיות יחד עם אהבה או ללא אהבה.

+++

ק: (ראו המקרה שהביא קרנברג: הגבר ששכב עם נשים רבות, ללא מחשבה על הסיפוק שלהן). נחזור לבאלינט:

+++

כך גם לגבי התנאי השני, כלומר שנוכל לספק את בן הזוג שלנו. זה בהחלט אלטרואיסטי מדי, אם כי לא בהכרח מזוכיסטי. כאן רק בן הזוג נחשב, ולסוג זה של אהבה אופיינית התעלמות מוחלטת פחות או יותר מהצרכים, האינטרסים והאושר של האוהב עצמו. שוב ישנן דוגמאות רבות לסוג זה, אשר עשויות להימצא גם אצל גברים או נשים. ושוב, למרות שהסיפוק הוא באמת דרך איברי מין, זה יכול להיות יחד עם אהבה (בשלה, ק) או לא.

אפשר לטעון ששני הסוגים האלה אינם יחסי אהבה אמיתיים אבל הטיעון הזה פגום. יחסים המבוססים על שני הסוגים הללו של סיפוק איברי המין עשויים להיות הרמוניים באמת לתקופות ארוכות מאוד – אפילו לכל החיים – במיוחד אם סוגי האהבה של שני בני הזוג משלימים זה את זה.

נראה ששני הסוגים הללו הובילו אותנו לסמטה עיוורת. החקירה מהסוג השלישי עשויה להיות מבטיחה יותר. אם שני בני זוג אוהבים זה את זה בגלל שהם יכולים למצוא אושר ביחד בחוויה הדדית אחת, זו באמת חייבת להיות האהבה האמיתית. אבל האם זה באמת כך?

ישנן דוגמאות רבות – בהיסטוריה, ובקליניקה הפסיכואנליטית – שבהם לשני בני הזוג יש מגע מיני מושלם, הם מוצאים אושר אמיתי זה בזרועותיו של זה, שבו הם מרגישים ביטחון מוחלט, שבכל פעם שהם נפגשים הם יכולים ונותנים את האושר הזה זה לזה ועדיין – למרות שהם נקראים אוהבים – הם לא אוהבים זה את זה. לעתים קרובות ההיפך הוא הנכון.

לעיתים קרובות מרגישים בני הזוג רצון שאין לעמוד בפניו לקיים יחסי מין  עם בן הזוג לפני שזה קורה, אך לאחר המעשה המיני, פורצת הרגשה של חוסר יכולת לשאת את נוכחותו או נוכחותה של בת הזוג – זה לפעמים הדדי, לעתים קרובות יותר חד צדדי. לעתים קרובות בן הזוג לא ממש בלתי נסבל לאחר האורגזמה, הוא רק אדיש (או מעורר אדישות, ק). ויש גם צורות ביניים רבות.

ציפינו שצורה זו של קשר מיני – גניטלי, יתן לנו מושג מהי אהבה גניטלית אמיתית; במקום זאת התוצאה הייתה מאכזבת.(Balint, 1948)

++++++

בהמשך המאמר באלינט מנתח באופן פרואידיאני את הסיבה לכך שאהבה מינית הדדית, יציבה ובשלה – הינה שלב שהינו יותר נדיר משכיח. מאמר מאוד יפה אבל חורג מענייננו – כי הוא נכנס לסוגיות של אבולוציה, האדם הקדמון (טוטם וטאבו, למי שמכיר) והשפעות חברתיות – שמתערבות ומתעלות את היחסים הזוגיים.

הבאתי את קרנברג ובאלינט היום לשמש אותנו בדיון על השלב הגניטלי. אני בטוח שמטופלים ומטופלות עסוקים בחיי הזוגיות והמין שלהם. הציר הפסיכוסקסואלי של פרויד: מורכב מפסיכולוגיה אוראלית, מפסיכולוגיה אנאלית, מפסיכולוגיה פאלית וגם מאירועים משמעותיים של תקופת החביון. גם אם המטופלת בוגרת, עצמאית ובעלת משפחה – עדיין סביר להניח, שבמידה רבה, חלק מהפסיכולוגיות הללו, או שכל הפסיכולוגיות הללו – יתנו סימנים בזוגיות שלה ובסגנון האהבה שהיא תקיים, או שהיא תרצה לקיים – ותרגיש בחסרונה.

בזה נסיים את הציר הפסיכוסקסואלי. ונעבור לרצף של שישה מושגים מרכזיים בקליניקה האנליטית: קונפליקט, אדיפוס, העברה, העברה נגדית, סובלימציה, וסימפטום. ואז נעבור גם לקומה השנייה לתקופה הקלאסית

Balint, M. (1948). On Genital Love [Article]. International Journal of Psychoanalysis, 29, 34–40.

Kernberg, O. F. (1995). Love relations : normality and pathology [Book]. Yale University Press.

Laplanche, Jean., & Pontalis Jean-Bertrande. (1988). The language of psycho-analysis (J.-B. Pontalis, Ed.) [Book]. Polestar Wheatons .