- ליבידו
פרויד משתמש במושג ליבידו במספר דרכים: אנרגיה בסיסית, אנרגיה מינית, אנרגיה נפשית, דחף החיים, ולפעמים הוא אומר שזאת מטאפורה בלבד.
היום אני מביא מאמרים שעוסקים באנרגיה נפשית, בכיוון שלה החוצה מול אנרגיה המכוונת פנימה, ובמוטיבציה לפעולה של מטופלים בתוך הקליניקה, ובחוץ עם אנשים אחרים. זה לא הרצאה היסטורית, נדמה לי שהחומרים שאביא מעניינים אותנו גם היום בקליניקות שלנו.
>>>>>
דוגמא אקראית, מהפייסבוק – הייתי רוצה שנחשוב עליו לאורך הפגישה מנקודת המבט של אנרגיה, ואני מבקש שתשימו לב במיוחד לפעלים במשפט – פעלים הם ביטויים של אנרגיה. כמובן שאם הוא היה פה ומדבר בקולו היתה לנו הרבה יותר תחושה לגבי האופי האנרגטי שלו:
שלום לכולם.. רוצה לשתף אתכם קצת במה שאני עובר
אני בן 25 מנתניה. לפני שלושה חודשים חזרתי מטיול חלומותיי במזרח , שם כביכול למדתי להכיר את עצמי ואת התכונות הטובות שבי.. במשך חצי שנה נפשי התרוממה והרגשתי ממש בטוב עם עצמי.. לפני זה הייתי נורא מבולבל ועברתי פרידה, ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי מה שהוביל לדיכאונות .. הייתי בטוח שאני חוזר חדש לארץ ומוכן להתמודד עם כל אתגר .. אך מאז שחזרתי שוב התחלתי לאבד את עצמי ..
חזרתי בלי כסף, לגור אצל ההורים .. רציתי לחזור ולחסוך, אבל בינתיים לא מצליח אפילו להגיע לראיונות עבודה. וכל מה שאני מתחיל אני ישר מסתייג. כל הצעה נשמעת יותר מלחיצה מהשנייה.. ובמשך כל הזמן הזה יש בי מחשבות טורדניות שלא עוזבות אותי אפילו לא לשנייה אחת- מה יהיה איתי בחיים ? בשביל מה אני פה בכלל? מה אני אעשה ? האם אני אלמד או לא? מאיפה יהיה לי כסף ? מתי אני אצא מהבית ?
מהם הדברים שאני אוהב לעשות?
ובמקום להתחיל איזושהי דרך מסוימת אני רק נכנס לבור שחור עם עצמי.. נכנסתי לדיכאון וחרדות.. כל מה שאני רוצה זה שיגיע הלילה ופשוט לישון כמה שיותר. וכשאני מתעורר בבוקר אני לא מצליח לקום מהמיטה. אני לא מסוגל לשבת עם חברים שלי .. לא מצליח להוציא מילה מהפה. אני רואה איך כולם מסביבי מתקדמים ואני מרגיש פשוט תקוע במקום בלי שום מושג איך לצאת מזה..
אני ממש מפוחד ובחרדה כל הזמן..
אני מתחיל לחשוב פעמיים על העבר שלי אולי תמיד הייתי כזה? אולי אף פעם לא הרגשתי טוב ושמח? אולי תמיד הייתי לא מסופק ובדיכאון?
מצד אחד אני יודע שאני יכול לצאת מזה מצד שני אני לא יודע איך ואני ממש מפחד ..
אני כל הזמן באנרגיה נמוכה וממש נשאבתי לדיכאון ..
אשמח לשמוע את דעתכם ולשמוע על עזרה שאוכל לקבל תודה רבה מראש!
++++++++
יונג:
נקודת המבט האנרגטית לעומת זאת (לעומת נקודת מבט סטרוקטוראלית, ק) היא סופית במהותה. (כלומר לאנרגיה יש מקור נפשי ומטרה סופית). אנחנו בקליניקה רואים רק את התוצאה ומנסים להתחקות אחר הגורם.
+++
לפי יונג – אנרגיה נפשית היא 'ליבידו', והיא זאת שעומדת בבסיס ההתנהגויות והיחסים עם העולם ועם העצמי. יש כמות מסוימת ספציפית של אנרגיה נפשית, והיא ניתנת להערכה בקליניקה – כמו שאנחנו מעריכים, ומודדים כל דבר. במילים אחרות יש אנשים עם יותר אנרגיה ויש עם פחות. (Jung, 2014)
הוא גם מבחין בכיוון האנרגטי: הוא מציע שני טיפוסים שמפנים את אותה הכמות של אנרגיה רק אחד החוצה והשני פנימה לראשון קרא 'אקסטרווורט' ולשני 'אינטרוורט'. בעברית: 'מוחצן ומופנם'
>>>>>>>
ביאטריס הינקל (Hinkle, 1930) פסיכואנליטיקאית אמריקאית, תלמידה אנליזנטית של פרויד וגם של יונג במאמרה על אבחון טיפוסים פסיכולוגיים, מתייחסת לליבידו ככוח המרכזי שעל פי תנועתו וכיוונו נקבעים ההבדלים הפסיכולוגיים בין בני אדם. היא מתבססת על השינויים שערך יונג בתיאוריית הליבידו של פרויד כדי להסביר את ההבדלים הללו.
להלן עיקרי דבריה על הליבידו: היא מסבירה כי ההבדלים התהומיים בתגובות של אנשים לאותן סיטואציות נובעים מתנועת הליבידו:
מוחצנות (Extroversion) – תנועה כלפי חוץ : אצל המוחצנים, הליבידו זורם החוצה, לעבר הפריפריה, כלומר לעבר העולם והאובייקטים. האנרגיה יוצאת מן הסובייקט אל עבר האובייקט, והאדם מזדהה עם האובייקט. תנועה זו מובילה לכך שהתגובה הראשונית לגירוי היא פעולה (Action) ורק לאחר מכן מחשבה. אנשים ספונטניים שחייבים קהל מסביבם.
מופנמות (Introversion) – תנועה כלפי פנים: אצל המופנמים, הליבידו זורם פנימה, לעבר המרכז (האגו). הכוח נחווה כמגיע מן האובייקט (שנתפס לעיתים גם כמאיים), והסובייקט נסוג מפניו. תנועה זו גורמת ל"עיכוב" של הפעולה, כך שהתגובה הראשונית היא מחשבה ותכנון ורק לאחר מכן במקרה הטוב פעולה, או במקרה הפחות טוב מחשבה ומחשבה.
הליבידו בטיפוסים המורכבים ("הסובייקטיביים") הינקל מרחיבה את החלוקה של יונג וטוענת כי ישנם טיפוסים שבהם תנועת הליבידו מורכבת יותר. היא מזהה טיפוסים "סובייקטיביים" (המוחצן הסובייקטיבי והמופנם הרגשי) שבהם ישנה פעילות חזקה של שתי תנועות הליבידו, אך עם דגש על הערכים הפנימיים:
המוחצן הסובייקטיבי: למרות שהיחס שלו לעולם הוא מוחצן (כלפי חוץ), רגשותיו החזקים ביותר מושקעים באגו ובערכים פסיכולוגיים פנימיים. הייתי אומר שאלו אנשים שאומנם מאוד מושקעים בסביבתם אבל עדיין מחוברים לעולמם הפנימי. הם רואים ב'אחר' סוג של מראה המשקפת את עצמם.
המופנם הרגשי (Emotional Introvert): זהו טיפוס ייחודי להינקל. אצל אדם זה, תנועת הליבידו כלפי האובייקט היא בעלת אופי מופנם: במקום "לתת את עצמו" לאובייקט (כמו מוחצן רגיל), הוא מושך את האובייקט אליו. אולי היינו אומרים מפתה אנשים ומעניין אותם באופן שקט אבל מחובר.
עוד כמה מילים על הטיפוס הזה הייחודי להינקל: המופנם הרגשי: הינקל מתארת דינמיקה ספציפית של הליבידו אצל "המופנם הרגשי" בתוך מערכות יחסים. כאשר הליבידו שלו מושקע באהבה, כמובן אהבת האחר, נוצר קונפליקט בין דחף לאהבה לבין "הרצון לשליטה" (Will to power):
- כל עוד המטרה היא להשיג את האובייקט, הליבידו מתבטא באהבה ומסירות כלפי הצד השני. ברגע שהאובייקט הושג ונוצר קשר ליבידינלי, כלומר יש מעין התמזגות של האוהבים בעיני המופנם, מתעורר מרד פנימי כנגד התלות באובייקט. הליבידו משנה את פניו ומכוון לשליטה באובייקט.
עכשיו הינקל מציינת פרדוקס טראגי: אם האובייקט נכנע ונשלט, הליבידו של המופנם נסוג, האהבה פוחתת ומוחלפת בבוז, שכן האובייקט איבד את ערכו כסמל לאידיאל.
לסיכום, הינקל רואה בליבידו אנרגיה דינמית שתנועתה (החוצה או פנימה) מגדירה את מבנה האישיות, את אופן התגובה לעולם (מחשבה מול פעולה), ואת הדינמיקה של יחסים בינאישיים.
>>>>
אם נחזור לבחור מהתחלת הפגישה – ונסתכל על דבריו – מנקודת המבט של אנרגיה נפשית, נוכל לראות כמה דברים: נראה שיש עליות וירידות באנרגטיות שלו – ברמת האנרגיה, אם הייתי שואל אותו: מה רמת האנרגיה שלך? היתה לו תשובה – הוא אומר בעצמו שאין לו אנרגיה – הוא מגדיר את זה כ'אנרגיה נמוכה'. מצד שני יש זמנים שבהם הייתה לו אנרגיה חיובית ובעוצמה טובה: בטיול חלומותיו במזרח, וגם עם בת הזוג – אשר רק לאחר פרידה ממנה חווה משבר של ירידה באנרגיה.
אז את מדד האנרגיה הוא שואב מהעבר ומהזיכרון, אבל לא רק: הוא משווה את האנרגיות שלו לאנרגטיות של חברים שלו שמתקדמים בחיים.
הוא אומר: ' וכשאני מתעורר בבוקר אני לא מצליח לקום מהמיטה. אני לא מסוגל לשבת עם חברים שלי .. לא מצליח להוציא מילה מהפה. אני רואה איך כולם מסביבי מתקדמים ואני מרגיש פשוט תקוע במקום בלי שום מושג איך לצאת מזה.. '
וזה נושא מעניין: האם האנרגיה של חבר יכולה להשפיע על האנרגיה שלי לחיוב או לשלילה. וזה מוביל לשאלה איך האנרגטיות של המטפל משפיעה על האנרגיה של המטופל בחדר? בכל מקרה הבחור הזה שעשינו אותו מטופל – אומר שיש העברה אנרגטית
אם נמשיך עם יונג והינקל: אולי מה שהשתנה אצל הצעיר הזה היא איננה רמת האנרגיה בלבד אלא גם הכיוון שלה מאקסטרווורט – עם בת הזוג, ובטיול לאינטרוורט כאשר הוא שקוע בעצמו, מלא מחשבות, ולא יכול לנוע קדימה
++++++++
הורציו איצ'גויאן (אנליטיקאי ארגנטינאי שהיה נשיא ההתאחדות הפסיכואנליטית) – בפסקה יפה בנוגע לליבידו (Etchegoyen, 2018):
אם הצורך של אדם באהבה לא מסופק באופן מלא, בחיים האמיתיים, הגישה שלו תמיד תהיה של חיפוש, או של המתנה,
+++
שימו לב שזה מתכתב עם יונג: אדם טעון אנרגטית יכול לצאת לחפש – אם הוא מוחצן, או לעצור ולהמתין, אם הוא מופנם. אבל האנרגיה הנפשית תהיה שם ברמה גבוהה.
ואכן הבחור מדבר על קונפליקט: 'מצד אחד אני יודע שאני יכול לצאת מזה, מצד שני אני לא יודע איך ואני ממש מפחד'
אני חוזר לאצ'גויאן :
+++++
אם הצורך של אדם באהבה לא מסופק באופן מלא, בחיים האמיתיים, הגישה שלו תמיד תהיה של חיפוש, או של המתנה, ביחס לכל מי שהוא פוגש או מוצא; וסביר מאוד ששני חלקי הליבידו, המודע והלא מודע, ירתמו את עצמם לחיפוש זה. … החלק המודע של הליבידו יציב את עצמו לחיפוש זה בצורה רציונלית ומציאותית, בעוד שהחלק הלא מודע יעשה זאת מתוך ההיגיון הבלעדי של התהליך הראשוני שמבקש אפשרות לפורקן. אין סיבה שהאנליטיקאי יהיה חריג בנסיבות כאלה, ולכן הליבידו של המטופל יפנה את עצמו אליו כמו לכל אדם אחר. (Etchegoyen, 2018)
++++
מה משמעותה של הפניית האנרגיה כלפי המטפל בקליניקה: יש בקליניקה מצב בסיסי של חוסר סיפוק בגלל מוגבלותם של היחסים בזמן, מקום, תדירות, משך וחוסר מגע (בדרך כלל) – ולכן סביר להניח שתיוותר אנרגיה נפשית לא ממומשת. כל מטופל מביא עימו מערך אנרגטי שונה – ויכול מאוד להיות שלוקח זמן עד שיש התאמה בין האנרגיה של המטפל לאנרגיה של המטופל. יתכן וגם תהיה שם חוסר הלימה גבוהה מידי והטיפול יסתיים. ברוב המקרים המטופל מחצין ליבידו כי אחרת הטיפול לא יכול להתקיים, אולם הוא גם נדרש למידה של מופנמות וחשיבה על עצמו לאור יחסי האובייקט שלו – כפי שתיארה הינקל. התערבות אפשרית היא שיקוף של כיוון הליבידו של המטופל בחדר – במיוחד במצב שתיארה הינקל שבו המטופל מפתה את המטפלת להתחבר, ואז מואס בה. במקרים כאלה הטיפול מאיים על עצמאותו של המטופל ובשלב הבא הטיפול מאבד מיוקרתו ונהפך לתפל
+++
בהמשך, עדיין בספר של איצגויאו: לאדם האינטרווורט, המופנם אשר איננו מסופק מבחינה מינית, או בכלל חסר סיפוק מבחינת היותו נאהב- פרויד קרא נוירוטי. נוירוטי מקיים שני תנאים 1. חוסר סיפוק שדיברנו עליו, 2. ומופנמות אשר מפנה אנרגיות נפשיות – ליבידו – פנימה ונצמדת לעולם של פנטזיות – זהו למעשה תסביך.
אצגויאן: טיפול אנליטי, ממשיך פרויד, צריך להתגבר על המופנמות (רגרסיה) של הליבידו, המונעת מתסכול הסיפוק (גורם חיצוני) מצד אחד, וממשיכה אל תסביכים לא מודעים (גורם פנימי) מצד שני. לכן, בכל מעשה של המטופל מתבטא גורם התנגדות זה ומייצג פשרה בין הכוחות הנמשכים לבריאות לבין אלה שמתנגדים לה (פרויד, 1912ב, עמ' 103). כאשר אנו עוקבים אחר תסביך לא בריא ופונים אל ה'לא-מודע', אנו נכנסים עד מהרה לאזור שבו ההתנגדות מורגשת בבירור, כך שכל אסוציאציה חייבת לשאת את החותם שלה (של ההתנגדות, ק): ובנקודה זו נכנסת ה'העברה לזירה' (שם). ברגע שאלמנט כלשהו בנושא התסביך מתאים להעברה אל דמות המטפל, ההעברה הזו מתרחשת ומייצרת את האסוציאציה הבאה, המכריזה על עצמה כהתנגדות: הפסקת הזרימה האסוציאטיבית, למשל.
+++
קופל: הליבידו – האנרגיה הנפשית אצל אדם בריא מאוזנת: חלק מסוים ממנה מופנה פנימה לנרקיסיזם בריא, ולשימור העצמי וחלק אחר מופנה החוצה ונאחז באובייקט ליבידינלי (מושג של פיירברן) – באנשים, באהובים, או במטרות אחרות כמו קריירה, משפחה וכולי. כאשר יש מקרים לא פתורים מהעבר – נוצר תסביך אשר שואב אנרגיה פנימה ובהכרח מחליש את זרם האנרגיה אשר היה אמור ליצור קשרי אהבה חיוביים בחוץ.
זה מה שקרה אולי לצעיר – צריך לברר.
++++
לו ארון – פסיכואנליטיקאי התייחסותי מביא רעיון קליני לגבי מה שמתרחש בחדר(Aron, 1991):
'קונפליקט מרכזי אחד (ביחסים הטיפוליים, ק) נמצא בין הרצון להסתרה והגנה על העצמי האמיתי, ו(לכן) להיאבק באנליטיקאי בגלל הפחד מחשיפת העצמי (סלף, ק) הנזקק האמיתי, לעומת הרצון להכניע את העצמי הכוזב ולאפשר לעצמי האמיתי להופיע (Ghent, 1983). זה עשוי להיות מתואר במונחים של הקונפליקט בין העצמי האמיתי לבין העצמי הכוזב המגן הגנתי או במונחים של התנגשות בין העצמי הליבידינלי הנזקק – לבין העצמי האנטי-ליבידינלי (מושגים של פיירברן, ק). כמו כן, יש לעבד את הקונפליקט בין הרצון לשמר קשרים עם אובייקטים ישנים לבין הרצון ליצור התקשרויות חדשות ומספקות יותר לאחרים. הקריאה שלי בתיאוריית יחסי האובייקט הבריטית שמה דגש על ניתוח קונפליקטים בינאישיים – וכן על עבודה לקראת יחסים חדשים והיקשרויות חדשות'.
++++
לו ארון שם דגש על קונפליקט בין הליבידו שמחפש קשר וגם מוכן להיות נזקק לקשר, ולהודות בכך, כמו ילד שרוצה, לבין כוח אנטי ליבידינאלי שמחביא את הרצון לקשרים חדשים. הכוונה לגם לצורת קשר חדשה בקליניקה, וגם לקשרים חדשים עם אנשים חדשים מחוץ לקליניקה.
+++++
ופסקה אחרונה על קמצנותם של המטופלים.
כתבתי השבוע פוסט על כך, המקור – למתעניינים ספרו הנפלא של מרטון גיל 'פסיכואנליזה בתנועה: נקודת מבטי' (1994) .
אז ככה: הליבידו לפי פרויד הוא אנרגיה נפשית ממקור ביולוגי. כאשר היא מתעצמת היא פורצת … וכאן העניין… דרך האזור הגופני הפסיכוסקסואלי. אם הילד בשלב האוראלי הליבידו בעל גוון אוראלי, אם הילד בשלב האנאלי – הליבידו שלו יהיה אנאלי, אם הילד בשלב הפאלי.. הבנתם.
ליבידו הינו לחץ החותר לסיפוק דרך התמקדות באובייקט. זו בעצם מילה נוספת ליחסי אהבה. אהבה אוראלי למשל תתבטא באופן גולמי ברצון לאכול את אמא מרוב אהבה. אבל גם בחרדה שאמא תאכל אותי. עם השנים וההתבגרות הליבידו האוראלי יתבטא בהפנמות יותר ויותר מתוחכמות. אבל אנחנו רוצים לדבר על ליבידו אנאלי. ליבידו שמתמקד במעי ופי הטבעת. בהנאה סביב הסוגייה של היכולת לתת או שלא לתת. בשלב האנאלי ההנאה כבר מחוברת לחלק מהגוף עצמו של הילד
'חשוב להבהיר את ההבדל בין ביטוי מטאפורי של אזורי הגוף הממשיים עם מצביהם וחומריהם, לבין ביטוי מטאפורי של רעיונות על אזורים אלה. בראשון, יש לעתים קרובות ביטוי גופני ממשי, למשל, עיכוב צואה, עצירות; ביטוי גופני זה, בתורו, עשוי להיות ביטוי מטאפורי של אדם, תכונה של קמצנות. מצד שני, קמצנות עשויה לבוא לידי ביטוי באמצעות עיכוב רעיונות, כאשר התודעה נתפסת כמעיים והרעיונות כצואה. זוהי שוב מטאפורה, אך כזו מתבטאת ברעיונות ולא באופן סומטי. שני סוגים אלה של ביטוי מטאפורי של קמצנות, האחד בפעילות גופנית והשני בפעילות נפשית, מתבלבלים לעתים קרובות הן במחשבה הפסיכואנליטית הקלאסית והן בקרב מבקרי נקודת המבט הקלאסית. פנטזיה של התודעה כגוף שבו התודעה נתפסת כבולעת, מפרישה, מפרה (מלשון פיריון), או כל דבר אחר, אינה צריכה להתבלבל עם תפקוד גופני ממשי.' (Gill, 1994)
גם הרעיון של גיל מוביל למחשבות קליניות והן שיש מעין מהלך של מעבר מהגוף הפיזי, עצירות, לעבר גלגולי הדחף ועידונים שלו ועד לקמצנות בחשיבה והנאה של עצירת המחשבות, המילים, שטף היחסים, שיטת התשלום ומופעיו.
>>>>
לסיכום הליבידו הינו אנרגיה פנימית אשר מסמנת לנו המטפלים את נקודת העניין. לעומק מדובר בדחף למגע והתמזגות, אשר עברה עידונים (סובלימציות) ליחסי מין ולאהבה, למשיכה ולעניין רגשי. לא הייתי ממשיך עם מגמת העידון – כי להבנתי צריך לפחות להרגיש – בקליניקה. המעקב אחרי העוצמה ואחרי הכיוון של הליבידו – כאשר המטפל והמטופל מזהים אותם נותן הרבה מאוד אינפורמציה על מידת ה'חיות' (vitality) של המטופל.
Aron, L. (1991). Working through the past – Working toward the Future [Article]. Contemporary Psychoanalysis, 27(1), 81–109. https://doi.org/10.1080/00107530.1991.10746694
Etchegoyen, R. (2018). The Fundamentals of Psychoanalytic Technique (Pbk ed..) [Book]. Taylor and Francis.
Gill, M. M. (Merton M. (1994). Psychoanalysis in transition : a personal view [Book]. Analytic Press.
Hinkle, B. (1930). The Diagnosis of Psychological Types. In Psychoanal. Rev (Issue 17).
Jung, C. G. (2014). Collected Works of C.G. Jung. Volume 8, Collected Works of C.G. Jung, Volume 8 ; Structure & Dynamics of the Psyche (G. Adler & R. F. C. Hull, Eds.; Course Book) [Book]. Princeton University Press. https://doi.org/10.1515/9781400850952
- ליבידו
טקסט:
13. ליבידו
תגובה אחת
אולי קצת רוחניות יהודית תסדר לך תראש