- העמדה הסכיזואידית פרנואידית
קליין וממשיכיה ניסחו שתי עמדות פסיכולוגיות. מדובר במבני עומק, או במערכות הפעלה נפשיות שיש לכל אחד: העמדה הסכיזופרנואידית והעמדה הדכאונית.
אדם – מטופל נע בין העמדות בהתאם לגירויים מהסביבה, ובהתאם לגירויים פנימיים. זוהי תנועה הלוך וחזור כשל מטוטלת. לעיתים התנועה מהירה, לעיתים איטית לעיתים הוא שוהה בעמדה זו ולעיתים בשנייה. וכאשר יש דומיננטיות של עמדה אחת כלפי השנייה – לדוגמא כאשר בין אדם שוהה הרבה יותר בעמדה סכיזופרנואידית – יתכן שהדבר מצביע על אופיו ואפילו על פתולוגיה מסויימת.
בכל עמדה יש שפה פסיכולוגית פנימית שונה: יש חרדות ספציפיות ומנגנוני הגנה מפני החרדות האופייניות לעמדה.
נעמי ענר: 'העמדה הפרנואידית סכיזואידית היא מצב נפשי פרימיטיבי, מפורק; החרדה העיקרית בעמדה זו קשורה למצב העצמי: פחדי התפרקות או הכחדה (אניהילציה), וכשאלה מושלכים – פחד רדיפה. מנגנוני ההגנה הם פיצול, הזדהות השלכתית והכחשה; האובייקטים מפוצלים (למשל, טובים לחלוטין או רעים לחלוטין) והיחסים עימם בלעדיים (דיאדיים); החשיבה קונקרטית' (ענר, 1998).
העמדה השנייה היא העמדה הדיכאונית נדבר עליה בשבוע הבא. המעברים בין העמדות לא פשוטים תמיד. לעיתים יש קושי לחצות את הסף (ה'סף', הוא מושג של ממשיכי קליין), ולעיתים נוצרים מעין כיסים נפשיים או 'מקלטים נפשיים' (עוד מושג פוסט קלייניאני) בין העמדות בהם המטופל שוהה.
המטפל הקלייניאני מנסה לזהות את העמדה – החרדה ההגנה וצורת החשיבה של המטופל ואת המעברים בין העמדות. אין לשכוח מדובר תמיד ביחסים בינאישיים. ותמיד השאלה איך אתה חושב עלי, ואיך אתה תופס שאני חושב עליך.
נתחיל במקרה של רוברט וואסקה – מטפל בן זמננו בגישה קלייניאנית:
>>>>>>>>>>
המקרה של סאלי
אציג מטופלת שהשתמשה בהגנות מאניות כדי להדוף את הפחדים שלה מהשמדת האובייקטים שלה. בהצגת אישה שאיתה עבדתי כמה שנים, קשה להראות את כל ההיבטים השונים של אישיותה, את השינויים ב'העברה' ואת האופי המתפתח של האובייקטים הפנימיים שלה. אני מקווה שהחומר מתוך המקרה הזה יאיר חלק מהמצב התוך-נפשי והבינאישי בינינו.
>>>>
אני עוצר לשנייה: מטופלת, שיש לה אובייקטים פנימיים, יחידות של חשיבה אנושית, חלקים בפאנטזיה של אנשים קרובים, עולם פנימי בעל גוונים וטעמים אישיים. פיצלה את התוקפנות שלה, את הרוע שלה, את הקינאה והשנאה – ועכשיו היא חוששת באופן פרנואידי שהעולם הפנימי שלה ייהרס. אופן ההגנה שלה אומר המטפל רוברט הוא מאני.
>>>>
סאלי, מדענית חוקרת בת ארבעים, הגיעה אלי לטיפול במה שכינתה "מצבי הרוח המשתנים" שלה. התחלנו בפסיכותרפיה פסיכואנליטית שנמשכה מספר שנים. היא הייתה בת יחידה והתגוררה בבית עד גיל תשע עשרה. אמה של סאלי הייתה אישה שקטה וביישנית שסאלי ראתה בה "תולעת פתטית". אביה היה בעל אופי סוער באופן שגרתי, התעצבן על הבית על רקע של כל מיני עוולות דמיוניות. התקפות הזעם והריכוז העצמי שלו היו בלתי צפויות ושלטו בכל המשפחה. מצד שני, סאלי מצאה בו גם חום וזמינות רגשית, אבל "נלכדה בתחומי העניין שלו". היא הייתה מנסה לעזור לו בכל מיני מטלות "גבריות", כמו לשטוף את הרכב, לצבוע את הגדר, לתקן את הצנרת, להוציא את האשפה, ולכסח את הדשא. היא חשבה שהוא הכי אוהב אותה כשהיא הצליחה להיות ה"בן המוצלח."
בכיתה ב'-ג', סאלי פיתחה עניין והתרגשות עמוקים למתמטיקה והייתה משקיעה שעות בלימוד ובפתרון בעיות מתמטיקה. הבנו זאת כדרך נואשת להפוך רגשות מבלבלים וחסרי שליטה בתוך עצמה וביחס לאביה לרגשות מסודרים, צפויים ורציונליים. זה נתן לה שליטה על הפחד שלה מההפרעה הרגשית של אביה ולהרגיש עליונות על אמא שלה בעלת ההערכה העצמית המצומקת.
המספרים באלגברה הפכו להגנות, ליחסי חברה ולחברה נאמנה כשהיא יודעת שהם לא יעזבו אותה או יהפכו למשהו מפחיד.
>>>>
חשיבה סכיזופרנואידית של המטפל והמטופלת יחד – הם מדברים בשפה סכיזו פרנואידית
>>>>
הם היו גם משהו שהיא יכלה לתמרן, לכבוש ולהיות רגשנית לגביו ללא איום של משבר. בבגרותה, היא הפכה למדענית חוקרת עם התמחות במתמטיקה. היא הייתה נשואה פעמיים והתגרשה. כשעבדנו יחד, היא הבינה שהתחתנה עם גברים שהיו "חסרי עמוד שדרה וחלשים" כמו אמא שלה. בקריירה שלה, סאלי ראתה את עצמה החכמה ביותר בתחומה וכמי שצפויה לעלות לגדולה. אם היא הרגישה שהשיגה פחות משלמות, היא שקעה בדיכאון עמוק שנמשך ימים או שבועות. לעומת זאת, אם היא הרגישה שהיא מצליחה להוכיח את הברק שלה, היא נהייתה אקסטטית והיפראקטיבית. היא הפכה להיות כמי שמעריצה את עצמה או כמי שמגנה את עצמה במשך ימים בכל פעם. עמיתים לעבודה וחברים היו מייעצים לה "להירגע ולהתנהג כרגיל" או "להתעודד ולא לקחת דברים באופן אישי כל כך".(WASKA, 2001)
>>>>>>>>>
זאת העמדה הסכיזופרנואידית: מצד אחד התרגשות, אקסטאזה, רוממות רוח, ניצחון מוחלט, שליטה מוחלטת – ומצד שני: גינוי עצמי, כישלון מוחלט, זעם על עצמי ואחרים, חרדה, חוסר אמון, ניתוק, חוסר עניין בזולת.
קארי קרסטרייס, פסיכולוגית אמריקאית מתארת את העמדה:
קליין תיארה שתי 'עמדות' בהתפתחות יחסי אובייקט. היא השתמשה במונח 'עמדה' ולא 'שלב' בגלל שהאמינה ששתי 'קבוצות החרדות וההגנות, על אף שהן מתעוררות תחילה בשלבים המוקדמים ביותר, אינן מוגבלות אליהן אלא מתרחשות וחוזרות במהלך שנות הילדות הראשונות ובחיים המאוחרים יותר'.
התפיסה של עמדות ולא שלבי התפתחות הביאה לכך שהקלייניאנים שמים פחות דגש על התקדמות התפתחותית, ממבנים נפשיים פרימיטיביים יותר לכאורה, למבנים נפשיים מובחנים יותר. זאת בניגוד לגישתה של מאהלר. קליין כינתה את העמדה הראשונה בשם 'פרנואידית-סכיזואידית', שלדעתה אופיינית לשלושה עד ארבעת החודשים הראשונים של החיים. העמדה השנייה היא העמדה הדיכאונית, החל מארבעה עד חמישה חודשים. כבר מתחילת עבודתה חשבה קליין (1923) שפתרון החרדה מוביל להתקדמות בהתפתחות הנפשית. לכן, שתי עמדות אלו עשויות להיות מוגדרות במונחים של סוג החרדה המעורבת בכל אחת מהן והמנגנונים הנפשיים המשמשים להילחם בה.
במהלך העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, החרדה העיקרית של התינוק מתמקדת באיום על השימור העצמי, שבסופו של דבר נובע מפעילותו של יצר המוות. מכיוון שהחרדה נחווית תמיד ביחס לאובייקט לפי קליין, התינוק תופס את האובייקטים שלו כעוינים ורודפים במידה שיצר המוות גובר על יצר החיים. במילים אחרות, התינוק משליך את הדחפים ההרסניים שלו על השד ועל אובייקטים אחרים, אשר נחווים לאחר מכן כעוינים.
ההגנות העיקריות מפני חרדת רדיפה הן אידיאליזציה, פיצול והשלכה. האידיאליזציה נובעת מ'כוחם של הרצונות היצריים שמטרתם סיפוק בלתי מוגבל ולכן יוצרים תמונה של שד בלתי נדלה ותמיד שופע – שד אידיאלי'.
האובייקט האידיאלי משמש אז כאובייקט הגנה מפני האובייקט הרודפני. הפיצול מתרחש בחלקו כהגנה שכן, על ידי הרחקת האובייקט הטוב מהרע, תחושת הביטחון של האגו מתגברת …
מנגנון ההגנה החשוב השלישי המופעל בעמדה הפרנואידית הוא הזדהות השלכתית (נעסוק בהזדהות השלכתית באחת הפגישות הבאות, ק). (Carstairs, 1992)
נחזור למקרה של רוברט וואסקה: ונראה ממש בפועל את הפיצול והאובייקט הטוב כהגנה.
>>>>>>>>>
במהלך השבוע הראשון לטיפול, סאלי אמרה שמטרתה היא לחיות במצב של "אושר מוגבר" ולהימנע בכל מחיר מרגשות שליליים. כשאמרתי, "אולי היו לך כמה מחשבות על הפגישה האחרונה שלנו," היא ענתה, "כן, עשיתי זאת! היו לי הרבה מאוד רגשות חיוביים לגבי הפגישה האחרונה! זה הלך מצוין!" הערתי על כמה היא התאמצה להדגיש את ההיבטים החיוביים של מערכת היחסים שלנו. היא ענתה, "ובכן, הרגשתי שהכל חיובי לחלוטין, אפילו התחלתי לחשוב על המשפחה שלי, ואיך הילדות שלי כנראה הייתה זו שהשפיעה עליי! זה היה מאוד פרודוקטיבי!" בשלב זה היא נעשתה לחוצה ומתוחה. היא התחילה להיות מיואשת.
"רצית שאדבר על משהו שלילי? אני יכולה אם אתה רוצה! אני רק צריכה לדעת (אם אתה רוצה)."
אמרתי: "את מרגישה פתאום יותר חרדה בעקבות משהו שאני רוצה ממך."
סאלי הסכימה ואמרה, "אני מרגישה ככה הרבה פעמים. אני מרגישה שיש הרבה דברים לעשות, יעדים שצריך לעמוד בהם, דברים לעשות, נושאים שצריך לטפל בהם". היא המשיכה ופירטה את כל המחויבויות שהיא חשה קשורה אליהן ולחוצה לגביהן. בהמשך הפגישה היא סיפרה לי על כמה היא הייתה נגעלת מהחברות שלה שנראה שתמיד הן צריכות מישהו שיקשיב לבעיות שלהן.
אמרתי: "אני מניח שגם יש לך רגשות מעורבים לגבי זה שאני מקשיב לבעיות שלך. האם בדרך כלל יש לך עם מי לדבר באמת?"
היא אמרה: "זה מוזר שאתה אומר את זה. תמיד הרגשתי שאני לגמרי לבד, בלי אף אחד שאכפת לו או שיהיה מוכן להקשיב לי. אני מרגישה שאני היא זאת שמקשיבה, ושאף פעם אני לא מקבלת כלום בתמורה." היא התחילה לבכות. "תמיד הרגשתי לא שמעו אותי ושאני לבד לגמרי, כאילו אף אחד לא רוצה אותי או שעשיתי משהו כדי להרחיק אותם. אני חושבת שזה תחום רגיש בשבילי שהיה שם הרבה זמן. במשפחה שלי אף פעם לא הרגשתי כאילו קיבלתי תשומת לב אישית. הם אהבו אותי, אבל לא בגלל מי שהייתי. הכל היה כל כך אותו הדבר. רציתי להתבלט ולהיות מיוחדת למישהו, (אבל) הרגשתי נשכחת ואבודה". \
בשנתיים הראשונות של הטיפול, סאלי התמקדה כמעט בכל דבר מלבד מערכת היחסים שלנו. היא הייתה מעלה מחשבה על בעיות בעבודה או עם חברים. אם הייתי מעלה את שאלת מערכת היחסים שלנו או היעדרה לכאורה, היא הייתה מסיטה במהירות את החקירה שלי ואומרת לי שאנחנו נמצאים פה מסיבות "מקצועיות". זה העלה תחושות העברה נגדית מיוחדות. הרגשתי מוטרד שהיא התעלמה ממני, הרגשתי מוזמן להתחרות איתה על תשומת הלב, והרגשתי לא חשוב, כמו בתור ה'מלווה' שלה. בתור ה'מלווה' הלא כל כך חשוב שלה, הייתי מוחלף בין להיות אחד מחברי מועדון המעריצים הנרגש שלה, לבין להיות שרך עודף לא מוערך וממורמר. בהדרגה, הצלחתי לפרש את הרגשות האלה כחלק ממנגנון של הזדהות-השלכתית שבו היא שמה חלקים של אותה ילדה קטנה, אלה היו היבטים של עצמה שהתרגשו להיות עם אביה, ועם זאת נמחצו על ידי הריכוז בעצמו שאפיין אותו, והעיסוק שלו בבעיות הפסיכולוגיות שלו.
מדי פעם, סאלי הייתה מדברת על כמה היא מאוכזבת כשהבינה שאין לי את אותן יכולות מיוחדות כמו שיש לה במתמטיקה. זה יצא די בגלוי בפעמיים שונות כשעשיתי טעויות בחישוב החשבון החודשי שלה. היא נגעלה בהתחלה מעד כמה אני נראה "בן אדם רגיל" ו"נפוץ". ככל שדיברנו על זה יותר, היא התחילה לספר לי כמה זה מרגיש מפחיד להיות איתי ככל שאני נראה פחות ממושלם. היא הרגישה בסיכון. סאלי הסבירה שהיא ניסתה לחשוב עליי כבעל אותו כישרון במתמטיקה כמוה, ולכן היינו בעיניה "אחד". לחשוב שהיא יודעת יותר ממני, הובילה אותה לחשוב שאני מקור הזנה חלש ומפוקפק. (כמו אמא שלה, ק) בהשוואה לברק שלה נראיתי כאובייקט פחות מושלם שהיא לא יכלה לסמוך עליו. (מצד שני) כשהיא הנמיכה את ערכי בעיניה, היא התחילה להוריד את הערך של עצמה.
היו שני מקרים בשנה השנייה שנראה שפרצו את ההתנגדות המבוצרת של סאלי. יום אחד, היא הסבירה שהיא מרגישה שהמשרד שלי הוא שלוחה של עצמה. חדר ההמתנה שלי היה הסלון שלה והמשרד שלי היה חדר השינה שלה, שם היא הרגישה בנוח לחלוטין. הייתי חלק מהסביבה המרגיעה והאמינה הכוללת הזו. הייתי ה"קן" שלה. ההרגשה שלי לגבי זה הייתה שאיכשהו התמזגנו, אבל היא הייתה אחראית על כל ההיבטים של האיחוד הזה. הרגשתי כמו רהיט מרגיע.
התקרית השנייה אירעה מספר חודשים לאחר מכן. סאלי אמרה לי שהיא מאוד מפוחדת. חברה שלה אמרה, בהתחשב בפרקטיקה שלי, שאני כנראה "פרוידיאני". עבור סאלי זה אומר ש"התעניינתי רק במין ובכסף". הערתי שהקן האמין והנוח שלה, הפך לרהיט פרוידיאני מפחיד ולא מוכר ושאין לה שליטה עליו.
סאלי הונעה על ידי פנטזיות של להיות בשליטה מוחלטת, להיות אדם חזק, ולהיות אדם מבריק ונחשק. היא הייתה פעילה מינית, אך הקפידה להשתמש תמיד בהגנה. היא נראתה כמי ש"מעזה" לעשות כמעט כל דבר, אלא אם כן היא הייתה באחד מ"מצבי הרוח האפלים" שלה. היא נקטה בפעילויות של גברים נועזים או "מצ'ואיסטים" כמו פוקר ואגרוף. והיו יום או יומיים של שתייה או שימוש בסמים שבהם היא לא יכלה לישון אבל חשה מרוממת על גג העולם. אחריהם תמיד באו ימים של ייאוש ודיכאון עמוקים. במשך שבוע בכל פעם, היא הייתה משוכנעת יותר ויותר שהיכולות המתמטיות המעולות שלה יובילו אותה לתגליות חדשות שישנו את העולם. מאוחר יותר, היא הייתה שוקעת באומללות על אובדן ה"אנרגיה היצירתית" שלה ומתקשה לקום מהמיטה. כשסאלי הרגישה לא בטוחה ביכולות שלה, היא הייתה נכנסת לדיכאון. אם היא חשבה שמישהו אחר מפקפק בכישרונותיה, היא הפכה לנסערת. היא הייתה בורחת מחוסר האהבה של אובייקטים באקטינג אאוט גרנדיוזי. כשהיא היתה מעוניינת בגבר, היא הייתה מנסה לשלוט על מערכת היחסים ולהפוך להיות הגבר הדומיננטי.
היא התייחסה גם אלי בדרכים האלה אבל מיהרה להכחיש את זה. השליטה וההתנשאות מעלי הייתה דרך שהיא הרגישה בטוחה מההתמוטטות המפחידה של עצמה ושל האובייקט האהוב שלה (WASKA, 2001).
>>>>>>
ק: האובייקט האהוב הוא כמובן אובייקט פנימי – שבחלקו קשור ליחסים עם המטפל, אבל בחלקו היותר מעניין הוא ייצוג עמוק ורב שימושי
>>>>>>>
רוברט וואסקה מדגים את המפנה בטיפול. סאלי רוכבת עם חבורת גברים על סוס, נופלת ונוקעת את הרגל. במקום ללכת לרופא היא חובשת את עצמה ועושה סיבוב קניות. רוברט מנסה לשכנע אותה ללכת למיון אבל היא מסרבת.
>>>>>>
. היא ניסתה לברוח מרגשות ההשפלה שלה. אמרתי לה שהיא לא יכלה לחשוב שאנחנו באמת יכולים להרגיש חמלה ואכפתיות כלפי המוות שלה וזה הוביל לפחד שלה, שלא להיות "טובה מספיק". היא החמירה ואמרה, "למה אתה לא נותן לי להמשיך את דרכי הבריחה שלי, אני צריכה את הפנטזיות שלי! אם אתן לעצמי להרגיש את הדברים האלה, אני אתאדה. אם אני לא הכי טובה, אני לא יודעת איך לחיות !"
ציינתי שלהגיע אליי כשהיא פצועה, הייתה פגיעות שהפחידה אותה כי היא רצתה להיות קרובה אליי, אבל פחדה מאוד וחשבה שהיא צריכה להיות "קשוחה" מוגנת ומושלמת כדי לזכות באהבתי. היא אמרה שהיא פחדה לרכוב, אבל גם פחדה שהגברים האחרים לא יאהבו אותה אם לא תרכב. היא אמרה לי, "רציתי להיות במועדון שלהם, לא רציתי להיראות פחדנית. עכשיו אני נראית פתטית". מאוחר יותר היא דיברה על איך שהיא מרגישה שיש עליה לחץ לעשות "דברים מטורפים" כדי שיקבלו אותה.
אמרתי לה שאולי היא מפחדת שלא יהיה לי אכפת ממנה אלא אם כן היא מיוחדת. סאלי השיבה, "אם אני לא מיוחדת, אני מרגישה שאני כלום, אני לא קיימת, ואף אחד לא אוהב אותי". סאלי ניסתה להשתלב עם אנשים שהיא דמיינה שהם מושלמים או טהורים. בשלב מסוים, כשחשבתי שזו ההגנה שלה מפני היותה לא מושלמת ושכוחה, העליתי את הפחד שלה מאובדן כמניע מאחורי ההתנהגות הזו. היא אמרה לי שהיא מקנאה בגברים כי יש להם איבר מין זכרי. כשסקרה את ילדותה, הרגישה סאלי שאביה היה מעדיף שהיא תהיה בן ושבלי פין היא נחותה וחלשה. זה הגעיל אותה והיא בזה לדימוי של עצמה כאדם שברירי, נזקק או נשי. ברור שהתובנות הללו סימנו את העמקת הטיפול.
הצעתי שהיא תמיד מוודאת שהיא שולטת בי, בתדמית שלי ובשעות שלנו בפחד שמשהו מסוכן יקרה לאחד מאיתנו או לשנינו. סאלי אמרה, "אני רוצה לוודא שיש לי את הפין שלי כאן אבל אני חושבת שאני רוצה לוודא שגם לך יש אחד!" היא סיפרה לי באריכות איך שנינו הצפנו יחד את הפנטזיות שלה על כוח ושליטה ושזה מנע מאיתנו להידרדר ולהיות ליצורים פחות ממושלמים.
במהלך החודשים הבאים, דנו בניסיונות שלה לשמור על תפיסה יציבה של עצמה, שלי, ושל אנשים משמעותיים מסוימים בחייה. היא פחדה מאוד לתת לכל אחד מאיתנו להפוך ליצורים חלשים ופתטיים, שהיא תתעב ותשנא. רגשות התוקפנות, האכזבה והתלות שלה יחד איימו על האובייקטים האהובים שלה. בהדרגה, היא החלה לדבר על הבוז שלה לגבי "חוסר עמוד השדרה" של אמה. מה שעומד מאחורי זה היה הפחד להבין שאביה הוא זה שהיא באמת התחברה אליו מגיל ינקות. זה היה בלתי נסבל כי אז היא תצטרך להכיר בקשר שלה לאדם שהוא בן תמותה בלבד, המסוגל להפוך גם ליצור מפחיד ומתועב במהלך האפיזודות המאניות שלו. סאלי הרגישה שהיא לא רק איבדה את אהבתו באותן תקופות, אלא היא גם נזרקה לתוך תחושת ריקנות שהייתה שווה ערך לחוויית השמדה.
(WASKA, 2001)
>>>>>>
בפיסקה האחרונה אנחנו יכולים לראות ממש שינוי בשפה הטיפולית: יש שם משפטי 'אנחנו', יש שם דיבור משותף לא על אובייקטים מובחנים אלא על אופן החשיבה הפנימי הפאנטזמי של סאלי ורוברט:
' הצעתי שהיא תמיד מוודאת שהיא שולטת בי, בתדמית שלי ובשעות שלנו בפחד שמשהו מסוכן יקרה לאחד מאיתנו או לשנינו. סאלי אמרה, "אני רוצה לוודא שיש לי את הפין שלי כאן אבל אני חושבת שאני רוצה לוודא שגם לך יש אחד!" היא סיפרה לי באריכות איך שנינו הצפנו יחד את הפנטזיות שלה על כוח ושליטה ושזה מנע מאיתנו להידרדר ולהיות ליצורים פחות ממושלמים.
במהלך החודשים הבאים, דנו בניסיונות שלה לשמור על תפיסה יציבה של עצמה, שלי, ושל אנשים משמעותיים מסוימים בחייה. היא פחדה מאוד לתת לכל אחד מאיתנו להפוך ליצורים חלשים ופתטיים, שהיא תתעב ותשנא. '
מקורות:
נעמי ענר (1998). ב'מלאני קליין' חנה סגל. הוצאת עם עובד
Carstairs, K. (1992). Paranoid-Schizoid or Symbiotic? [Article]. International Journal of Psychoanalysis, 73(1), 71–85.
WASKA, R. T. (2001). Schizoid anxiety : A reappraisal of the manic defense and the depressive position [Article]. American Journal of Psychotherapy, 55(1), 105–121. https://doi.org/10.1176/appi.psychotherapy.2001.55.1.105
